החלק החסר שבי מתעורר
מר ג'קל זוקף את ראשו המכוער
החלק שהסתרתי מעצמי
תופח ותופס נתח מהויתי
כמו כאב שינים מציק כבר לא יכול להתעלם
אבל בכל צביטת כאב לב אני מרגיש פחות שלם
אני לא מכיר את בעל המבט החלול שמשתקף מן המראה
יחסים אמביולנטים של פחד וחרדה
העונג החמקמק יורד במחילת הארנבת שהיא הוויתי
האם העז לפסוע לעבר האור או אשאר בעלטה
אני סתם מבולבל שכן האור הוא החושך בנפשי
או שמא להפך.... אני תוהה
החלק המוסתר מאחורי המסיכה
החלק שרק כמהה לאהבה
אני אדם לא שלם
אני רק רוצה לשכוח ולהרדם
הבעיה היא שאני לא יודע מה אני רוצה
אבדתי את הדלק שמניע את חיי
או שמא מאז ומתמיד הוא היה מזויף
דבר הוא כבר לא כשהיה
קליפה חלולה בתוכי
יש חור בתוכי, אני לא עצמי
שכן המציאות היא זהב של שוטים
ואילו הפנטזיה היא זהב של שוטים.... או מגלבים

צמרמורת יורדת במורד עורפי
הפרסונה יורדת, הקטרזיס קרוב
ועדין אני לא קופץ
ועדין לא עובר את נקודת האל-חזור
מה כל כך מפחיד בלתת?
מה כל כך מחריד שאני חש צורך להסתתר?
האומנם אני סתם נמר נייר?
מה כל כך מפחיד בלהיות שלם....