"את השיר הבא, אני מקדיש באהבה לתמי מהצוות באר שלנו!" צרחו
הרמקולים, וכל העם רואים את הקולות. תקתוק קצבי של תופים,
הודיע על בניסתו של הזמר ל"Take on me". נמרוד עצר להסתכל
סביבו. קל להבחין בחוקיות הנסתרת כאן. אין להביא לידי בטוי את
המלודיה, בוודאי שלא את ההרמוניה. רק את הקצב. בעצם רק הבאס.
דרך הידיים, הרגליים, ותנועות מעגליות בבטן. כאשר אין תופים,
אפשר להזיז את הראש מצד ל...
חבטה בפרצוף החזירה אותו לרקוד. בחלק זה של המועדון, אסור בשום
פנים ואופן לעמוד. הרוקדים סביבו נראים מגושמים, ומבולבלים,
לעומת הרוקדים בצפון, שניכרה בהם קלות כזו. מוזר, זה לא רק
הריקוד שהיה חדש לו. היה משהו נוסף, מסתורי מכדי לבטא במילים,
שמנע ממנו להצליח לרקוד.
כל צעד שעשה שקל כל כך הרבה. כל כך הרבה חבטות, דחפו אותו
דרומה, אבל המסע צפונה חייב להימשך. עיניו הסתובבו בפראות
למצוא מקום פנוי, רגליו משפרות צעד אחר צעד את מקומו. מגושם
וכבד, הוא נע מול עיניה של השחומה. עכשיו היא הסתכלה אליו
ישירות. והוא כבר מצא מקום לצידה, כאשר קול של זמרת הכריז
"You`re no good for me, I don`t need nobody".
הקהל המשתולל זרק אותו מצד אל צד בפראות. מרפקים חסמו את הדרך,
רגליים חזקות הסתבכו בשלו, והביאו אותו אל הרצפה. הרגליים, היו
מחוץ לשליטתו ונשאו אותו דרומה, אל המקום המרווח ביותר.
בעיניים עצומות, התנשף לפי הקצב שממנו חמק בקושי לפני דקה
בלבד. נשען על הקיר, מסתכל ברוקדים, שהיה לפני שניה חלק מהם,
לא יכול לראות שוב את השחומה. הוא חש מגע קר מעל ראשו. "תחושה
מוכרת" חשב. "מישהו מסתכל עלי..." הוא הרים את מבטו וצדו את
עיניו של הדי ג'י.
"הי!" צעק אליו אבי, מנער אותו מהמחשבות.  "אתה חייב לראות מה
שאני תפסתי כאן. מתנדבת. חבר שלה עזב אותה שלשום. משהו מדהים".
נמרוד הסתכל אליה. תנועותיה נראו לו מגושמות כמעט כמו שלו. היא
לא הייתה מרוכזת. לעיתים הייתה מחליפה מילה עם ממושקפת שרקדה
לצידה, הממושקפת דווקא שלטה היטב בריקוד הפשוט שאפיין את
"המקום". "בוא תכיר אותה".
שתי הנערות ניסו לצעוק את השם שלהן. אבל הרמקולים ניצחו את
גרונן. "יצאנו לרקוד. לי באוזן את לוחשת סוד, שמחר בכלל לא בא
לך לעבוד..." החלק הזה של המועדון נראה רגוע יותר. "כאן הרבה
יותר פשוט" חשב. כמה צעדים מהססים, והוא הצטרף לרוקדים.
הממושקפת התחילה להתקרב אל נמרוד, מדי פעם ידה נוגעת בידו.
"היא נבוכה, אבל יכולה לעמוד בזה." חשב נמרוד. "מצליחה לחייך
תוך כדי תנועה, ולא לאבד את הקצב תוך כדי הסקירה שהיא עושה
לגוף שלי. מוצא חן בעיני." הוא החל לסקור את האישה שמולו. "גוף
ממוצע. פנים מנומשות. חיוך מצוין! משקפיים שמחזירות את הכל,
אבל אפשר לבחון את העיניים שבפנים. העיניים שלה פוזלות קצת
לכיוון של אבי. שמתנשק עם המתנדבת. הוא יצא  מהקצב. גם אני!
לעזאזל!"
נמרוד רץ אל הבאר במהירות, נמלט מהרוקדים. "כמעט פיתו אותי".
חשב. הוא הסתכל עליהם "איך שכחתי מהריקוד שלי! איך שכחתי מה
אני אמור לעשות כאן באמת!" כושל בניסיון להחזיר אל ראשו את
הריכוז, את הקצב ואת התחושה ברגליים, כי פניה של הממושקפת ישבו
במוחו, חוסמות כל מחשבה אחרת. שום תחושה לא הייתה בו, חוץ ממגע
עורו בעודה. "מרגע שהיא נכנסה לראש" חשב נמרוד, "היא לא יוצאת
כל כך בקלות".
"אתה מוכן להסביר לי למה אני צריך להפסיק את מערכת היחסים
הענפה והמתפתחת שלי, כדי לבדוק מה קורה אתך?" צעק אליו אבי,
תוך כדי צעדים כבדים לכיוונו. נמרוד הסתכל אליו "מה הקטע של
הממושקפת הזו? מה היא רוצה ממני?"
"If you see a painted sign at the side of the road, that
says 15 miles to the LOVE SHACK", ענו לו הרמקולים. "מה היא
רוצה ממך?" נדהם אבי "בכמה עותקים אתה רוצה את זה?" נמרוד
הסתכל אל הממושקפת. באמת אין כאן הרבה מקום לטעות. "הריקוד
שלי" חשב נמרוד. "אני לא אוכל לרקוד אותו הערב." היא קנתה ממנו
את חירותו להערב, במחיר שכל גבר חייב לשלם, על פי צו הטבע. ומה
אפשר כבר לעשות, אם לא להצטרף לאבי, וללכת לקבל את מה שמגיע
לו?
תורת האבולוציה מלמדת, כי לכל חיה יש ריקוד חיזור, המונע ממנה
לקיים יחסים עם חיה שאיננה שייכת למין שלה, ונמרוד כבר בקיא
בשלו. לא להיצמד מהר מדי, אבל גם לא להסס יותר מדי. כמה מגעים
בטעות כדי לבחון את הכוונות. אסור שהיא תרגיש זולה, אבל גם לא
קדושה. לחכות עד שהיא תהיה תשושה קצת, ואז להזמין אותה לשתות.
אחר כך, אפשר לספר לה כמה שהיא יפה, כמה שהחיוך שלה ממלא את כל
העולם ועוד.
היא כבר מכירה את זה. זהו ריקוד החיזור של הדיסקוטקאי והבלינית
המצויה, והיא תלך צעד, צעד אחרי ההוראות: היא תיגע בו בטעות
כמה פעמים, כדי לגרום לו להתעניין. היא תיצמד אליו, לא מהר מדי
אבל גם בלי להסס. בשלב כלשהו, היא חייבת להיראות תשושה, ולבוא
אתו אל הבאר. היא תשתה. משקאות אלכוהוליים לא משפיעים עליה.
בכל זאת, היא תחשוב שהיא שיכורה, כדי שתוכל להאמין לו כשהוא
אומר לה שהיא יפה, ושהחיוך שלה ממלא את העולם.
"בחיי, זה מדהים" אמר נמרוד. "החיוך שלך כמו ממלא את העולם".
"אתה יודע", אמרה, כאשר הניחה את כוס הטקילה "את זה אף פעם לא
אמרו לי".
"באמת? אני לא מבין איך לא שמו לב ל..."
מגע קר עבר בעורפו של נמרוד. "הוא שוב מסתכל עליך זו המלכודת
של גד, והוא יודע להניח אותה. הפעם אסור לפול". במילים רצו
בתוך מוחו של נמרוד, ורגליו מקבלות את ההכרעה.
"הי!" קולה של הממושקפת העיר אותו. "אתה בסדר?"
שומר שרירי עמד לידם, וצעק "הי! תביא לגד את הרגיל". הברמן מזג
מבקבוק נוזל ירוק לכוס קטנה. השומר לקח את הכוס והתחיל לזוז אל
תוך הרחבה הצפונית.
"הלו! תביא לי גם!" צעק נמרוד. "מה זה?"
"אבסינט. זה מר מאד. לא כדאי." ענה הברמן, והניח את הבקבוק
במקום.
"יופי. תביא לי כוס"
הברמן נדהם. "אבל זה מר. זה עושה לא טוב בראש. גם די יקר.
שלושים ש...".
"תגיד לי, אתה סבתא שלי, או הברמן שלי? תביא לי כבר כוס
אבסינט".
הברמן הרים את הדבל שוט הקפואה מלמטה, מזג והגיש.
"עכשיו, בוא אני אסביר לך איך שותים את זה..." הוא בכלל לא
שמע. קיבתו של נמרוד, מדלג על לשונו. פיו של נמרוד התקמט
בגועל, והכריז "עוד אחד". כוס נוספת נמזגה.
הממושקפת הסתכלה אליו "למעשה, אומרים עוד אחת..."
"יופי." קטע אותה נמרוד. הוא לא עומד להתעסק בענייני לשון.
האבסינט התחיל להזרים גלי עייפות מקיבתו אל ראשו, אבל הדיסקוטק
החל משתנה מול עיניו, מגלה את טבעו האמיתי.