|
בסיומו של יום
הקשבתי לדממה מעיקה שנדבקה אליי
לשקט פנימי מזויף
אתה נוסע למדבר.
פילסתי לי דרך
בין עצמות יבשות
בין הדיונות אליהן ברחת
בין החופים
לא מצאתי מרגוע
או דלת לפתוח
אולי לסגור
שיחת טלפון אחרונה
לפני,
כואב לי בלב.
ברחתי להריח קצת ים
אתה בקצה השני
רחוק לי מידי
שקרן מידי
מחוץ לעיר מגוריי
מחוץ לארץ
בחולות זרים
שמסתערים עליי
בניחוח חשיש וקפה
...
אוי לא,
אני מאוהבת. |
|
|
תרד למטה, עוד
קצת
לא...
טיפונת למעלה
זהו זה, זה
המקום, תמשיך
תמשיך כן זהו..
עוד קצת,
עוד...אלוהים...
עליזה בת 70,
למנקה שלה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.