אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה. זו מין מחלה מדבקת שאין לה
תרופה, ואם אני חולה בה אז אני כבר גוססת עם טיפולים רבים
מאחורי ועם חדר בהדסה.

אם אני חולה בה, בו, אז אני משוגעת עם כותנת לבנה שקשורה לכסא
חשמלי.
למחלה הזאת יש תרופה, אבל היא דו-צדדית. ואני זה רק צד אחד,
אבל יש בי מספיק לשניים.
ופעם הסתכלתי לו ישר לתוך העיניים וזה הספיק לי. במובן הרפואי
קיבלתי שחרור הביתה לחודש.

ואני תמיד שואלת מה אני צריכה לעשות, אבל לי אין מי שיענה.
כולם יודעים שאין חזרה לשאלה הזאת, כי כמו התרופה, השאלה היא
דו-צדדית. ואני רק צד אחד.