בדיחרוז
אורית, עלמה נחמדה וביישנית.
במר ייאושה, הלכה לשדכנית.
מחוסר ביטחון, לי לא מתאפשר,
עם בחורים קשר ליצור לי קשה!
מרגול, שדכנית נעימת הסבר,
בחיוך מרגיעה, יהיה בסדר!
נמצא לך זיווג, ממש כלבבך.
רק תאמרי לי, מי? מה? איך?
אורית ממלמלת, שיהיה נחמד.
לא ענק, וגם לא גמד.
עם חוש הומור כזה מתוחכם,
בקיצור: נאה, עשיר וחכם.
אל דאגה, כך אומרת מרגול.
אני כזאת המסוגלת לכול.
באמת, בזריזות, זו הגברת.
סדרה לאורית, פגישה עיוורת.
כך השניים, אורית וירון,
בקפולסקי נפגשים, ברמת השרון.
בשולחן שקט, אי-שם בפינה,
ירון נראה לה, ממש פנינה!
אורית מרוגשת, מקווה להצליח,
את ירון הזה, אולי להרוויח.
אך איזו צרה, לפתע פתאום,
המעיים שלה מתחילים לנהום.
וכך ממש, בלי להגזים,
דרוש מייד שחרור של גזים.
אורית מיואשת, מה אם הוא ישמע?
הרגשה ממש בלתי נעימה.
ובזמן שחרור הבטן מהנטל,
אורית ברצפה מקישה עם הרגל.
מה קרה? ירון כך בנימוס.
ואורית משיבה מייד בלי הסוס.
הרגל שלי רדומה בכפה,
לכן אני בועטת ברצפה.
ירון מחייך חיוך של ממזר,
וכך הוא לאורית אומר.
למה לתת לרצפה בעיטה?
לפי הריח, הרגל כבר מתה! |