כל כך הרבה ריקנות,
שנאה, תיעוב עצמי
כאב, תיסכול, כעס
כל כך כל כך הרבה, והכל בתוך בנאדם אחד קטן.
והרי אני בן אדם, אני לא אמורה לסבול ככה, נכון?
ואולי אני טועה...
אבל הסבל הוא עצום, כבד מנשוא,
אני לא יכולה לחיות ככה
כואב לי, קשה לי, אני נשברת פה,
אתם לא רואים???
לא, בוודאי שלא
אתם חיים לכם בתוך בועות קטנות ורודות,
עליכם משקפיים אטומים, ורודים גם הם.
נחמד לכם בעולמות הפרטיים שלכם
העשויים מרשמלו וצמר גפן מתוק
מוקפים חומות בלתי חדירות של אנוכיות וצביעות
ומתי סוף סוף תתעוררו
תפקחו את העיניים, תסירו את המשקפיים
אולי תושיטו יד מבעד לבועה המסוכרת שלכם.
אם תרצו לחזור פנימה אני מבינה,
אבל רגע אחד, יש לי בקשה- אני כבר הרבה זמן מנסה ולא מצליחה-
אולי תוכלו לעזור לי ליצור גם לעצמי איזו בועה? |
