בלית ברירה אנו מתכנסים בתוך עצמנו. רק אנחנו והמחשבות האפלות
ביותר שלנו.
ובעוד אנו מתלבטים איזה צבע ללבוש היום, האם את החולצה הירוקה
של הקנאה המכוערת או שמא את המכנס האדום של השנאה הקטלנית,
ישנו רגע, רגע קט אומנם אך עדיין רגע, של שפיות ריגעית בו הכל
נראה נכון. הכל נראה טוב. מעיין אשליה אופטימית שמפיקה בנו
תקוות שווא שהכל יהיה בסדר ושהזמן ירפא הכל.
ואחרי הרגע הקצר הזה אנחנו מדליקים עוד סיגריה ועוד ג'וינט,
מגלגלים את העיניים אחורה ושוקעים התוך מסכת הציניות הידועה
והמוכרה, שכבר התרגלנו אליה ולמדנו לאהוב ולחיות בתוכה עד
שכמעט השטלתה עלינו לחלוטין.
אני באמת מקווה, שיום יבוא ונוכל כולנו להסתובב חופשיים, מבלי
להיות כבולים בשרשראות הזהב המחלידות למסכות היום יומיות שאנו
עוטים בכדי לרצות אחד את השני... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.