5. קרה? לא קרה?! או שכן???

מאותו ריב ראשון לא הפסקנו לריב כאילו שחתול שחור עבר בינינו
והמשיך ללכת הלוך ושוב הלוך ושוב.
חגגנו את ה - 5 חודשים שלנו בצורה שונה מרוב האנשים... אנחנו
לא יוצאים כי הוא לא אוהב לצאת וכי הוא עייף מהצבא אז נשארנו
בבית.
העניינים התחילו להתחמם ואיך שהוא הגענו למצב של הפעם הראשונה
שלי בכלל והפעם הראשונה שלנו ביחד, אבל כמובן חייב להיות פאקים
ולא היה קונדום אז זה נידחה ביום.
למחרת אחרי העבודה (שלי) זה קרה, זה כאב, זה לא היה כיף למרות
שהוא היה הכי מקסים בעולם והכי עדין בעולם. אבל לפי מה ששמעתי
מחברות ככה זה לכולן הפעם הראשונה חשבתי לעצמי טוב אני מקווה
שזה ישתפר לשבוע הבא... עד אז אני כבר יהיה בת 18, גדולה,
ענקית, ממש....(:
הגיעה היום הולדת שלי האיש שלי היה בצבא ולא הצליח לצאת
לאפטר...בעסה אבל אין מה לעשות זה צבא.
יצאנו כולם לאיזה בית קפה חמוד ובשתיים עשרה ציפיתי לטלפון
מימנו, שמשום מה לא הגיעה, מה שכן הגיעה זה טלפון מחבר שלי
לשעבר שזכר והתקשר.
בשעה 2.08 שאני כבר במיטה ישנה קיבלתי הודעה לפלפון, ההודעה
הכי מסקנה שקיבלתי ליום ההולדת "מאמי מזל טוב" באמת תודה שהוא
ניזכר, ועוד הודעה?! איזה עלוב... לא הגבתי חיקיתי שהוא התקשר
והוא באמת התקשר רק חבל שזה היה רק בצהרים  כעסתי עליו והוא עם
תשובה אדישה ענה לי "נרדמתי והתעוררתי ב - 2 וחשבתי שאת ישנה
אז לא התקשרתי" טוב הפלגתי את העניין... ציפיתי ליום שישי
שיבוא ונחגוג את היום הולדת שלי, לא יודעת נעשה משהו נצא אבל
משהו, אפילו הצלחתי לעשות את הבלתי יאומן הצלחתי לבטל את
העובדה דבר שאף פעם לא אפשרי.
וחיקיתי כמו בכול יום שישי שהוא יבוא אלי השעה הייתה כבר 2
בצהריים והוא עדיין לא בא אז התקשרתי אליו לשאול מה קורה, אולי
קרה משהו?! הוא ענה לי אמר שיאחר קצת כי יש לו כמה סידורים...
חשבתי שזה כי הוא הולך לקנות לי מתנה ואז הוא יבוא...השעה
הייתה כבר 8 בערב והוא עדיין לא הגיע, התקשרתי שוב והוא לא היה
זמין אז התקשרתי אליו הביתה אחותו ענתה ואמרה שהיא לא ראתה
אותו כול היום ושהוא אמר כשהוא יצא מהבית שהוא נוסע אלי...
מוזר... והתחלתי לדאוג!
בשעה 10 בלילה הוא מתקשר אומר לי שהוא בדרך אלי, טוב הגיע הזמן
באמת. תוך רבע שעה הוא היה אצלי, בלי מתנה ואפילו בלי פרחים
חצי רדום ניכנס לחדר שלי ונירדם תוך שניה וחצי, הערתי עם
תזכורת שהיה לי יום הולדת אז הוא הרים ת'ראש שלו נתן לי נשיקה
ואמר מזל טוב והפיל את הראש בחזרה ונירדם. בבוקר הערתי אותו
שיסיע אותי לעבודה, האומנם הצלחתי לא לעבוד שישי אבל יש את שבת
מה אני יעשה?! הוא הסיעה אותי חצי רדום נתן לי חצי נשיקה ונסע
הביתה להמשיך לישון, הפרוט היחיד שקיבלתי מאותו יום שישי זה
שהוא נסע לרעננה לקנות תקליטים. תיארתי לעצמי שקרה משהו והוא
לא רוצה לספר לי כי אף אחד לא היה נוסע עד לשם (שעתיים נסיעה
לפחות) בשביל תקליטים אבל לא הצקתי לו כי ראיתי שהוא לא במצב
רוח למרות שזה היה מעצבן שהוא שיקר לי, אני לא סולחת שמשקרים
לי אבל גם לא היה לי כוח לריב אתו שהוא חצי רדום ואי אפשר לדבר
אתו.
אז חיכיתי שאני יסיים את העבודה הוא יבוא אלי ונדבר כמו שצריך.
זה לא קרה.
התקשרתי כשחזרתי הביתה הוא ענה לי שהוא בדרך לנתניה כי הוא
צריך להיות שם ב6 בבוקר אז הוא כבר נסע כדי שלא הצטרך לקום ב -
3-4 וזהו לי נימאס להיות החברה המבינה...כמה אפשר להבין?!
חשבתי לעצמי זהו אני לא מתקשרת אליו ניראה כמה זמן ייקח לו
להיזכר שיש לו חברה.
ביום ראשון בערב הוא התקשר רציני בהחלט חשבתי שהוא הולך להיפרד
מימני ובגלל זה הוא היה ככה. אבל לא.
הוא התחיל את השיחה בהתוודות. שהוא שיקר לי והוא לא היה ברעננה
ביום שישי (כאילו לא ידעתי את זה...) הוא ישב בים עם ידידה שלו
לנסות להבין מה קורה לו, הוא מבולבל, הוא לא אוהב את התפקיד
החדש שלו בצבא הוא לא ישן כול השבוע הוא לא רוצה להמשיך להיות
איתי עם כול הריבים בינינו אבל הוא לא יכול בלעדי כי הוא אוהב
אותי וזה מה שהם ניסו לפענח כול היום שישי הזה, לא רק מה שקורה
בינינו אלה מה שקורה אתו בכלל. נעלבתי שהשיחה הזאת הייתה עם
ידידה שלו ולא איתי וזה לא בגלל שזאת ידידה ולא חבר שלו אלה
בגלל שבאמת חשבתי שיש לנו קשר פתוח ושאנחנו יכולים לדבר על
הכול. באמת על הכול.
בכיתי הרבה באותו ערב. לא ידעתי מה לעשות עד שהגעתי למסקנה שאם
אני לא רוצה להמשיך ככה אז צריך לגמור את זה, זה כואב, זה קשה
אבל אין לי הרבה ברירות כי אם אני לא יעשה את זה אני יישאר
באוויר עד שהוא ידע מה ניסגר אתו אז הודעתי לו שזה ניגמר. וכדי
להוציא הכול הלכתי לכתוב את הפרק הזה הפרק החמישי שאני חושבת
שהוא הפרק האחרון שיסגור את הסיפור.
אני לא יודעת אם זה באמת יהיה האחרון או שיהיה המשך אבל את זה
ניראה בעוד שבוע....
אז אני מסיימת את הסיפור עם הרבה דמעות על העניים (כול השיחה
שלנו והפרידה הייתה היום)
ואני באמת מקווה שיהיו עד הרבה פרקים בנינו ושזה לא ייגמר ככה
סתם.
והמון תודה לאירונת וליאור שאיתי כשאני צריכה אותם....