שכבתי לי בלילה על מיטתי ולא יכולתי להירדם, מחשבות עליך הציפו
אותי. אבל לא, לא בכיתי.
כבר מזמן שאינך בחיי, אבל איני יכולה לשלוט בזה. תמיד תהיה חלק
מחיי.
פעם הייתי משתדלת, מתעקשת, מנסה לחזק את הקשר בינינו, אבל תמיד
היה נדמה שלך זה לא היה כל כך משנה, היית אדיש, עד שלבסוף
התייאשתי.
ועכשיו אני פה לבדי, חושבת עליך, אז, היום, מחר...
אני כבר חושבת על כשאתחתן (אם בכלל), ואתה לא תהיה שם לצידי;
וכשאלד את ילדי (שוב, אם בכלל), וגם שם לא ארצה שתיקח חלק
מהמאורע. ובעצם, זו תהיה דרכי לנקום בך על כל הסבל שעברתי.
כי בסופו של דבר, אתה עוד תיזכר שהייתה לך הבת ההיא, שלא רוצה
שום קשר אליך.