יש המון בחורות אבל אף אחת לא יפה נפשית כמו שראיתי ויפה
חיצונית. להסתכל עליה להבלע בעיניה התכלת המקסימות ולאהוב אותה
זה סיפור אחר לגמרי. להיות איתה זה בלתי אפשרי אבל זה גם דחף
שאי אפשר להפסיק אותו. לאהוב אותה נותן לך משמעות חדשה לחיים,
אבל התעלמותה ממך מעניק לך בעצם עצב ושברון לב. כזו בחורה יש
רק מעט, זן נדיר, שאי אפשר לא להיכנע לה. היא משהו מיוחד, אין
לי בה עניין מיני למרות יופיה חסר הגבולות אני רוצה רק לדבר
איתה, שתתיחס אלי, שתיתן לי תחושה של אכפתיות מצידה ושל אהבה
אמיתית (אפילו ידידות רק יחס קצת יותר מהמינימלי. ) כאב הוא רק
מילה קטנה שאפשר להשתמש כאשר היא דוחה אותך, זה יותר מכאב- זה
רצח. זהו רצח של האהבה שאי-אפשר להיגמל ממנו.
המחשבות של רגשי הנחיתות עוברים בראש באותו רגע. וזה כאב בלי
החלמה תמיד תישאר צלקת בלב מהרגע הזה, שתזכיר לך את התחושה
הרעה שהיא דחתה אותך וכמה היא לא רצתה לראות לאותך. ואז אתה
שוקע בחלומות יושב וחושב עליהם גם אם אתה לא רוצה על מה היה
קורה לא הייתה מסכימה ואז חושב ואומר לעצמך בלב שבטח הייתה
משעמם אותה וטוב יותר שהיא לא חברה שלך. ואז מתפתח משבר אישי
חזק של רגשי נחיתות ואף אחד לא יוכל לתקן אותם חוץ מהאהבה של
אותה ילדה. זה הכל בגללה. אהבה זה לא ברכה. זו קללה והקללה הכי
גרועה שיש כי לכל אחד יש אותה.