אני לא מתיימרת לדעת הכול.
ואני גם לא רוצה
יש דברים שבהם אני לעולם לא אוכל לגעת
ויש דברים שאני לעולם לא אראה
השלמתי עם זה מזמן... הייתי בטוחה.
חשבתי שהכול אבוד ושזה ברור.
חשבתי שלא כולם זוכים לזכות
ואלו שזוכים הם הכי ברי מזל שיש
ולא הבנתי שהאושר קיים
שהאהבה מתעתעת אבל היא לא תעתוע.
יכולתי לחקור שנים
יכולתי להסתובב בכל מקום
יכולתי לדרוש ולבקש ואפילו לבכות
אבל כל זה לא היה עוזר
יש דברים שניסתרים מהעין
ואפשר לגלות אותם רק כשפותחים את הלב
רק כשאוהבים באמת.
ורק כשמקבלים אהבה בחזרה
אז כל הפתחים הניסתרים נפתחים
ומגלים בפנים סודות אמיתיים
לי הדלת נפתחה רק לשנייה
ורצתי בכל הכוחות שלי
רצתי ונכנסתי וגיליתי שטעיתי במקום
שאין אוצרות ואין מראות עוצרי נשימה
שאין טוב במקום הזה יש רק דיכאון ואכזבה.
אז ניסיתי לפתוח את ידית החירום של היציאה.
ולא הצלחתי ללחוץ כי פחדתי וכי ידעתי שזה לא יעזור
ש ננעלתי.
כי נעלת.
כי היה לך נוח שאני שם בפנים
היה לך נוח לבקר אותי כשאת צריכה
לדעת שאני תמיד תמיד אהייה שמה
כי אני לא יכולה לצאת
כי את דאגת שזה יהיה ככה
שאני אפתח תלות במקום
כי חשבת רק על עצמך
כי הצלחת לעבוד אפילו עלי
כי אולי בכל זאת לרגע, רק לרגע, היית תמימה.
אבל אני עדיין בפנים. עדיין נעולה.
וכמו טיפשה מאמינה לך שתשחררי לי את הנשמה.