רציתי לכתוב על התקופה של חודש הזאת שעברתי. ואני אתמקם על
ילדה שקוראים לה חופית. ילדה ממש מקסימה שאני יושב לידה בכיתה
(לפחות לא בשיעורי אנגלית). אני כמעט כל יום הייתי רואה אותה
מדבר איתה ולעיתים גם הייתי מדבר איתה אחרי בית ספר. עם הזמן
למדתי להכיר אותה מכל הצדדים. וגם לאט לאט התאהבתי בה, (לא
יודע למה אני תמיד מתאהב בקלות יתר אבל מה שקורה אי אפשר
לעצור). אני חושב שזה התחיל להתפתח (בצורה הקלה) בערך ביום
השני של הטיול השנתי שהלכנו באחד הנחלים שם בצפון ובגלל כל
מיני אבנים שהיו במים אז החזקנו ידיים כדי שאני , לפחות אוכל
לתמוך בה (יש להוסיף שהנעליים שלי עברו טרור שיצאו מהיבשה
והרגשתי ממוגנט לרצפה בגלל הכובד). באותו זמן עדיין גם קצת
אהבתי את שיר (כמו היום) כי אני לא יכול שלא להתייחס אליה כאל
סתם עוד אדם, אולי אני לא חושב עליה הרבה ואין לי כבר מהכל
העניין איתה מוזה אבל כל פעם שאני רואה אותה אני נדהם מהיופי
שלה שהוא ממש ייחודי, יופי טהור נקרא לזה כך ואני חייב להביט
עליה לפעמים אפילו לשנייה(כמובן יש יותר מיופי אבל כרגע זאת לא
הנקודה). אבל אני סוטה מהנושא... במצב הזה לבי התחיל להקרע בין
שתי נערות ששתיהן יפות עד מאד ומיוחדות כל אחת בדרכם. אני מודה
שאיכשהו ההתקרבות שלי לחופית באותה תקופה הייתה איכשהו קשורה
לניצוץ הקטן שהיה בתוכי לחופית אבל אף פעם לא רציתי להגיע למצב
שאני יחמוד באשת רעי. אני גם זוכר שבפעם הראשונה שדיברתי עם
דודי אני חושב שבהתחלה קינאתי בו ואפילו טיפה שנאתי אותו (היום
זה שונה דודו אם אתה קורא את זה) בגלל שהוא היה כל כך קרוב
אליה וגם בגלל כל המעשיות ששמעתי שהוא חתיך ושחיין מלא שרירים
גרם לי טיפה לקנאות בו. אחרי שחופית ודודו נפרדו קרו מספר
דברים עיקריים: בהתחלה שלא הבנתי את מה שחופית עברה בצורה
המלאה אני מודה שהייתי טיפה שמח אבל אז כשדיברתי עם חופית
וראיתי מה ההשלכות של זה הרגשתי רע וטוב שככה. תמכתי לחופית
וניסתי לנחם אותה כל הזמן לא בגלל הרגש הקטן שהיה בי אלא בגלל
שהיא הייתה ידידה אולי הכי טובה שלי (אחרי הכל אני רואה אותה
יום יום). הזמן עבר וכל יום זה התחזק אבל בצורה מעטה. עם הזמן
הרגשתי שאני בתור ידיד מתלמד מול הידידים שלה: אסף טל וכל אלה
מסיבות שונות.היה גם את הבחור מי"א שהיה לה איזה תחושה מוזרה
בקשר אליו. גם ברקן אמרה לי משפט שלא חשבתי עליו, שלפעמים שעל
אדם נוחת ידידות אמיתית הוא מתבלבל ומגדיר זאת כאהבה ולכן תמיד
אני מנסה לשים על זה שאולי בעצם אני מבולבל בעצמי וברגשות שלי
ואז הכל יחזור להיות רגיל. ואז אני זוכר את זה, בערך 4 ימים
לפני מהיום הזה שבו אני כותב את זה, ראיתי איזה מכתב שחברה שלה
העבירה לגבי איזה בחור אחד. היא התעניינה בו והסתכלות רופפת
כבר הבנתי שכנ"ל הוא. זה מה שדחף אותי להגיד לה שאני אוהב אותה
גם אם זה נכון או לא (למרות שכרגע אני מאמין ב99% שזה נכון).
באותו יום שהיא קיבלה את המכתב ניסתי להגיד לה את זה ופחדתי
מהעובדה שאם אני יגיד לה את זה היא תתרחק ממני? היא תעלם לי
וכל הזמן אני יתחרט? או שמא ניסים יקרו ונהפוך לחברים?. היא
שמה לב שאני רוצה להגיד לה משהו והיא כל הזמן אמרה לי ש"היא לא
נושכת" בצחוק אבל פחדתי שהיא "תנשוך" אותי. ידעתי כבר מראש
שהתשובה לא משיחות קודמות שלי איתה ומעניין גם שבשיחות קודמות
שלי איתה איכשהו בצורה עקיפה רמזתי לה על הרגשות שלי והיא לא
שמה לב. בפעם אחת שישבתי איתה בתחנת אוטובוס אחרי בית ספר היא
הבהילה אותי. היא אמרה לי שהיא יכולה לזהות מה אנשים חושבים
ע"פ ברב הפעמים. ואז היא אמרה לי שהיא יודעת מה אני חושב
וחשבתי שעוד רגע היא תגיד ליי שהיא חושבת שאני אוהב אותה או
משהו כזה. בכל מקרה חזרה לעיקר ביום הראשון לא אמרתי לה כלום
בסוף וביום השני חיפשתי את הרגע שבו המחשבה על ההשלכות של
המעשה יעלמו ולכתוב את המשפט "אני מתאהב בך". בחרתי במילה
מתאהב כי כשכתבתי אות אות אלה אותיות פחות רומזות לקרב ובא.
אחרי שהתחרפנתי בשנייה אחת כתבתי לה היא הייתה מבולבלת ומרחפת
והתגובה הראשונה של הייתה "לא טוב לא טוב זה לא טוב" ו"אסור
להתחרט על דברים שאתה אומר". התשובה שלה הייתה מיידית לא
"טוטאלי" וכמה שרציתי להמשיך לדון איתה על הנושא הזה כל שנייה
מישהו הפריע. לא הרגשתי רע בהתחלה משום מה זה אפילו לא השפיע
עלי בצורה שבה זה היה אמור. אבל לאט לאט פתאום הרגש הזה של
האכזבה התפתח ורציתי לבכות אבל לצערי זה היה בבית ספר ולא
יכולתי פשוט להתפרץ בבכי (ביום למחרת מהיום שאמרתי לה או גם
"יום הדין"- מבחן בלשון). למעשה תמיד ההתפרציות של בכי נמנעות
רק מהקטע הזה של הבית ספר. גם בבית היה לי כואב הרבה אבל לא
בכיתי.


בקשר לסוג האהבה שלי שהייתה לי לחופית. אני יודע שהיא שמעה
משיחות מסוימות בקבוצות ומכל מיני טקסטים שהגברים הוא פשוט עם
שמתאהב בגלל גוף אבל אני לא כזה. אולי קצת כזה כי ישנה גם
משיכה ליופי אבל ה"פנטזיות" שלי לא מיניות (גם לא לגבי שיר)
ואם חס ושלום עוברת מחשבה זדונית אני עושה לה replay ואז אני
לוקח את עצמי עם כל הכוחות האהובים העלי (אקסמן, דבז) שוחט את
עצמי בדברים די חביבות והולך. אני אדם מתוסבך...