הליטוף הרך של צבעי הבוקר
שהופיע עם רדת הטל הקריר
החמימות שנרכשת בלב מצבעי הקשת
חוסר היכולת לאסוף אותם לעצמנו
דריכת הרגל בשלולית המים השקופים
פתיחת המטרייה לשמור על יובש הנסתר
החמימות שוב חוזרת בדרכים שונות
התמימות שוב נקרעת בדרכים משונות
כאוספת לחיקה כל הנקלע בדרכה
רוגז שנאה סליחה ואהבה

דגדוג השמש בצהריי היום
יוקדת קרני חום זהובים על בגדינו
חום מלבב שמחמם את לבנו
אך מקהה על חושינו
וגורם לדהייה אצל רובנו
אותו חלום שייקח אותנו
רק אותנו
היישר אל האהבה

השעה שמדמדמת עלינו כטיפות דם
נוקשת חסרת הרף על עץ חלול
הריקנות נרכשת בתבוסתנות יתר
הגאווה נלקחה בשבי השנאה
והתמימות החליקה והתנפצה בין שברי ליבו
הגיבור שבסיום היום חייב לנוח
השמש שכבר מזמן ירדה מהבמה
חייו כבר כלום לעומתה
אבל מחר יעלה יום חדש ביחד עם
אותה האהבה