נשימה. ועוד נשימה. ועוד אחת.
נשימות קטנות, קצובות, שקטות.
חיים.
עד מתי?

כל-כך פשוט להסתכל על מישהו אחר חי
אוויר נכנס ואוויר יוצא
בעוד שהלב פועם בחשאי.

עיניים פקוחות לרווחה
בורקות מעוצמת החיים.
משקפות לכל המשתוקק להבין
על כל המתרחש עמוק בפנים.

במבט בוחן ובחושים מחודדים
פותחים דף חדש,
הגוף נותר בודד והנשמה עולה למעלה
לפחות ככה מספרים.

הנפש הקרועה מתנתקת ויוצאת למסע
בחיפושים אחר ייעודה הבא,
הגוף שוכב דומם ללא ניע
העור נצרב מהלחות של האדמה הרטובה.

פעימה. ועוד פעימה. ועוד אחת.
חיים.
נשימה ועוד נשימה. ועוד אחת קצרה, קטנה.
עד הפרידה האחרונה.