|
עכשיו כשסכין חדה פולחת את
מעברי נוזל החיים שלי
אני יודעת שככה זה לא יהיה הסוף
אך אולי קצת כאב יעזור לי
ואכן צודקת.
עכשיו זה לא נורא
הרי אני לא מודאגת
אף אחד לא יראה
חוטים שזורים זורמים בקלות
מעל זוועות כאבי
עכשיו זה נורמלי
כי רק אני יודעת
תוהה למה אני נשברת לבד לרסיסים
כשאין לי בכלל דבק
אבל עוצרת בעצמי
רק היום אני עוד עוצרת בעצמי
שותקת ובולעת עוד סכין חדה
שעוברת בקלות ומגיעה עד פרקי היד
ומכאן זה כבר לא בעיה לפרוץ את דרכה החוצה
ולא להפך
היום אני עוצרת
מבטיחה שזאת הפעם האחרונה
מנסה לשכנע שאם הם יבכו
זה לא נורא
ושוב הכאב פולח את דרכו החוצה
מבעד למעברי נוזל החיים שלי
מותיר עקבותיו עד הפעם הבאה
שבה שוב אני אשבר לרסיסים לבד
בשקט הרועם שלי
כל כך קרוב למות
כל כך כואב למות
כל כך מושך למות
כל כך למות.. האם אני עדיין חיה? |
|
|
פעם הייתי יכול
גם לדפדף.
היום אני תקוע
על אותה תמונה.
אחד בחיקוי של
טרומפלדור
מאונן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.