מה אומר לכם? הרבה דברים השתנו בעולם בשנים האחרונות, כאילו
מישהו - אלוהים, או כוח אחר השתעמם בעולם הישן והחליט ליצור
עולם חדש.
בעולם החדש מקבלים בדואר זימונים לצבא במקום הזמנות ליום
הולדת, מקושטות בתמונה של דונאלד דאק.
בעולם החדש כבר אין בניינים גבוהים כל כך, כמו שהיו בעולם
הישן. הם נמוכים יותר, פחות מרשימים.
בעולם החדש האנשים שמאחורי הדלפק, ליד הלוח בכיתה ואפילו על
הבמה פתאום קיבלו חיים משל עצמם. בעולם הישן תמצית חייהם הייתה
התפקיד שלהם. הם קמו בבוקר במטרה לעשות אותו. ופתאום - יש להם
משפחה, תחומי עניין, דאגות. הם הפכו להיות אנשים כמוני.
החיים של סוסי הפוני עברו שינוי נורא. בעולם הישן הם היו
יצורים יפים שנהנו להקדיש את חייהם לנו, בני האדם - לתת לילדים
לרכב עליהם ולפרנס את בעליהם. לא, הם לא סבלו. למה שיסבלו? הרי
חייהם עברו עליהם בנועם ובחוסר דאגה בפארקים הירוקים. בעולם
החדש הם השתנו לבלי היכר. עיניהם העצובות והחבל הקצר הקושר
אותם לעמוד מעידים על חייהם האומללים. ולמה שלא יהיו עצובים?
חייהם עוברים עליהם בסיבובים מונוטוניים במקום סגור עם ילדים
מעצבנים על גבם.
גם לוח השנה השתנה. החגים וה"ימים השמחים", שבעולם הישן תפסו
את אותם המקומות, נפרדו. החגים נשארו במקומם, ואילו ה"ימים
השמחים" התחילו להשתולל על גבי לוח השנה, כאשר הם עוגנים
בתאריכים שונים בכל פעם, והחגים נעשו עצובים מעט, עקב פרידתם
של הימים השמחים.
אפילו גרמי השמיים לא ברחו ממהפכת העולמות. הלילה החל להגיע
מאוחר יותר, ונהיה חשוך פחות, כאילו משהו חדש בשמיים, לא השמש
או הכוכבים, האיר אותו.
איני יודעת, לכן לא אוכל לספר, מה גרם לשינויים האלה בעולם.
אני רק יודעת, שבשעה שכל העולם עבר שינויים חדים כל כך, אני
נשארתי הילדה שהייתי.
נכון? |
