שלום לך, מתוקה, מה נשמע? הכל בסדר?        
תראי, ניסיתי להתחבר אלייך שוב בכל דרך אפשרית, הפעם לא כמאהב,
אלא כידיד טוב, כחבר. כל יומיים-שלושה התקשרתי לשאול לשלומך
וסתם כדי לדבר ולספר לך על כל מיני דברים שקרו ועל חוויות
שעברתי.
רציתי ליצור איזה שהוא קשר מיוחד בינינו, והאמת היא שנזקקתי לך
מאוד וביקשתי ממך דבר שהיה חשוב לי יותר מכל דבר אחר.
ביקשתי את אשר הרבה ביקשו ממני, כולל אותך, את הדבר שלא האמנתי
שיהיה לי האומץ לבקש אי פעם.
ביקשתי שתהיי לי למלאך, מלאך דואג ושומר, המלאך שמגן מעל.
לא בדיוק נזקקתי למלאך שישמור עלי, אלא לאדם שאיתו אוכל תמיד
לדבר, לספר לו הכל ולהתייעץ איתו בקשר לכל מיני נושאים.
אינך חודלת מלהגיד שאת אוהבת, וכותבת זאת על כל פיסת קיר
פנויה,
אך התגובה שקיבלתי לבקשתי הצנועה הייתה פושרת ורדודה.

עצוב לי להיות לבד ועצוב לי על דברים שלא הסתדרו בחיים.
עצוב לי שאת ואני חיים בשני עולמות שונים.
עצוב לי שהתרגלתי לחיות לבד. זה התחיל בכך שהיה לי קשה, משעמם
ולעיתים אף כואב, ועם הזמן הפך להרגל, ובסופו של דבר הגיע למצב
שכבר איני רואה שום אפשרות אחרת.

אך, האמיני לי, יותר מכל עצוב לי עלייך. כל אחד חי את חייו
בקצב האישי שלו. ואצל כל אחד הזמן עובר בצורה אחרת.

כשאני שבוי בזרועות הדמיון, אני רואה אותך תמיד מטיילת במקום
מקסים, עם המון עצים ופרחים. שיערך הפזור מקבל נגיעה רכה
ועדינה מהרוח הנושבת - רוח המבשרת על הגשם שבדרך.

כשהגשם מגיע, כל המחשבות וכל הזיכרונות הנעימים והעצובים גם
יחד, יוצרים את התקופה היפה ביותר מבחינתי, גם עם משב הרוח
המלווה בעצב. את רוב שיריי כתבתי בתקופות שכאלה.

אך כשיורד הגשם, אני חוזר שוב לדמיין אותך מטיילת באותו מקום,
רק שהפרחים נעלמו והעצים עירומים והאווירה מסביב קפואה.
את בשלך, ממשיכה לטייל כאילו כלום לא קרה, וזה מה שכל-כך עצוב
לי בקשר אלייך. אין לך את היכולת להרגיש וללטף את טיפות הגשם
החומקות.

כשבן-אדם מאוהב, הוא מרגיש שהוא חי. גם אם האהבה לא ממומשת ולא
מציאותית ולפעמים גם חד-צדדית, כל יום חדש שונה מקודמו.

אנחנו חיים בעולם של שיגרת יום, חוץ מ... "זמן האהבה
                                                     ותקופת
הזכרונות".            

דבר אחד עוד נותר לי, לומר לך שלום, רק עוד פעם אחת ויחידה,
פעם אחת ואחרונה - שלום ולהתראות.

את האנשים שמילאו את חיי בעבר, אני שוכח, ואם כבר זוכר - אז רק
דרך תמונות, תמונות המחזירות אותי שוב אל אותם רגעים יפים
ומקסימים עם אותו אדם.
על מנת שגם את תהיי שם, עם אותו קומץ אנשים, ביקשתי ממך תמונות
מהעבר, תמונות שיאפשרו לי להביט בך בכל זמן ובכל מצב ולהעלות
מדי פעם חיוך על פניי.
אמנם הבאת לי תמונות, אך תמונות שלעולם לא ארצה לשמור, תמונות
שדרכן אני רואה אותך מביטה במישהו אחר.
אם היית מצטלמת אפילו רק תמונה אחת שבה יכולתי לראות שהנה,
חשבת לעצמך באותו רגע שאת התמונה הזו, את המבט ואת החיוך
המבוייש אני מקדישה לך ולא לאף אחד אחר - הייתי מקבל בחום
ושומר לך מקום באחד מחדרי הלב הנסתרים.

אנחנו ככלל, בתור אנשים, כנראה שלא יצאנו כל-כך מושלמים, ואם
אין מטרה או תועלת ממעשה, קשה לנו לעשות דבר שכזה.

אנשים משתנים, רגשות משתנים ואנו ממשיכים לזרום בים החיים.

כל שנותר לי הוא לאחל לך חיים יפים, טובים ומאושרים. ולתת לך
עוד נשיקה אחת אחרונה, אחרונה ומשחררת, נשיקה מכל הלב לאדם
שהיית, שהכרתי ושאהבתי ושרציתי שיהיה תמיד מעורב בחיי, עד שלאט
לאט נעלם מעיניי.

        אז שלום ולהתראות,
                           אדם יקר.