התחושה של מגע גופך זה מה שנשאר לי ממך, בגלל שאת הזיכרון שהיה
לי ממך כבר מחקתי, הוא רק הכאיב לי.
אבל התחושה שיש לי ממך, היא מחממת אותי ונותנת לי את התרופה
לכאב.
כל  זיכרון של תחושה ממך הוא רק דבר טוב, חם ועדין, שאר
הזכרונות הם של כאב ועצב.
בכל פעם שאני נזכר בתחושה של גופך אני נרגש מחדש כאילו אני
נוגע בך שוב, כמו בפעם הראשונה, זה גורם לי לחום בלב, להרגשה
מוזרה וכיפית כזאת, כל כך קשה לתאר.
בכל פעם שמשהו הזכיר לי אותך זה העציב אותי וגרם לי למחשבות
ושאלות. למה נפרדתי ממך? זה היה הדבר הנכון?
הרי רבנו על כל דבר קטן, זה מכאיב לי כשאני מנסה להבין.
כבר הזמן עבר, שכחתי ממך והדברים כבר הפסיקו להכאיב לי, אני
כבר לא מנסה להבין אותם, אני מקבל את מה שעשיתי ואפילו באופן
חיובי ביותר בגלל שאני מאושר עכשיו.
אבל הזיכרון של התחושה זה לא נמחק. זה לא נשכח. למה, אני
שואל?
אני חושב שהבנתי: כי כל הזכרונות האחרים היו במוחי והזיכרון
הזה, של התחושה נחרט בתוך לבי ואת התחושה הזו אני לא אשכח
לעולם.