אורורה שריין / מבט אחרון |
ולאן נעלמתי בזמן האחרון?
תמונות מתחלפות וזמנים משתנים
כל אותם אנשים נהיו בעיניי שונים.
לא השוני שנוצר ביניהם,
אלא הרווח שיצרתי לפניהם.
לא יכולה להפסיק לרעוד
ואני עומדת בהיכל הדממה.
ואיפה שמנתב את דרכו, מנתב דרך נשמתי...
עמדה שתיקה בינו לביני.
מבטים לא חודרים עוד, מילים לא פוגעות... אלו הן רק הדמעות
שאת מאור עינייך מרטיבות.
שיר זה ראה אור באסופת השירה "גובה השורות" בדצמבר 05'
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|