[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מי את, שרון גורי?
האם את דוגמנית עולה ושאפתנית, בדרך לכיבוש פסגת הסופר מודלס?

או שאת רק ילדה בת 18 וחצי שהתגלגלה במקרה לדירת סטודיו בלב
ניו יורק? האם קוראים לך באמת שרון גורי, במבטא אמריקאי? או
ששמך האמיתי הוא בעצם נעמה או רותם או סיון או כל שם אחר שלא
נעים ללשון אמריקאית להגות? מי שינה לך את השם?
ובאיזו סוכנות את? גילו אותך, שרון, כשהלכת ברחוב הסואן עם
ג'ינס, סוודר מהוה ותלתלים מישראל. פתאום הצייד ראה אותך
והבטיח לך את מה שתמיד רצית - להיות דוגמנית על. כמו
בסרטים...
לפי איך שאת נראית, שרון גורי, לפי העיניים העצובות האלה שלך,
מאחורי המסקרה והצללית הורודה העליזה, את לא סתם הלכת ברחוב
הסואן ההוא. אני רואה שלא היתה לך ילדות. מגיל חצי שנה את כבר
עושה כל מיני פרסומות, וכולם גאים בך - נעמונת שלנו בטלויזיה!
סבתא גוזרת עד היום כל תמונה שלך מהעיתון. סבתא, שלא ראית אותה
חמש שנים.
באמת כל כך כיף להיות ילדה מפורסמת? ספרי לי, שרוני (עם ר'
אמריקאית), כי אני לא יודעת... אמא שלי מעולם לא נתנה לי ללכת
לאודישנים בסוכנויות קטנטנות ולשלם סכומי עתק על בוקים. האמת?
פעם רציתי. אבל אחרי שראיתי אותך, עם העיניים העצובות ועם
החיוך המאולץ, או מעין עווית מהאקסטות שאת מריצה כל יום, הודתי
לאמא על כל שניה ששיחקתי בברביות. כן, אותן ברביות שרצית לשחק
בהן, אבל במקום זה את צריכה להראות כמוהן עכשיו. הא!
אמא יקרה ראתה שקמת, שנעלמת, שאין עבודה, אז היא רצתה שתלכי
לפסטיגל. היה נורא כיף עם מיכל ינאי ועם עודד מנשה. קצת קשה
בחזרות ומפסידים לימודים, אבל אל תדאגי, את רואה - מיכלי לא
צריכה ללמוד. היא מנחה בערוץ הילדים. את הרי יודעת לצחוק
ולחייך כמוה.
אחרי הפסטיגל, כולם שוב מתלהבים ממך והבנים רוצים להציע לך
חברות, אבל לאף אחד אין אומץ. כל הבנות חברות שלך. את גדלה
ועושה עוד פרסומות, איזה כיף! אפילו עושים לך בוק, וזאת מהמשרד
אומרת שיש לך פוטנציאל אדיר. את יושבת שם ואמא חותמת וחותמת,
וכשאתן יוצאות, את רואה שהעינייים שלה קורנות, כאילו היא הולכת
להיות דוגמנית במקומך.
את בת 13. כולם מתים עלייך בחטיבה. תצטלמי איתנו! תעשי את הקטע
מהפרסומת!
בנים יוצאים אתך, אבל את לא מתאהבת. הם קטנים מדי... את כבר כל
כך בוגרת, את מזמן לא בת 13. את חושבת כמו בת 16, נראית ככה
ומתנהגת ככה.
וכמה כסף את מכניסה למשפחה... החברות באות ורואות ארון מלא,
מפוצץ בבגדים, והן מקנאות ומפרגנות מאד, כמובן. אחר כך הן
מרכלות עלייך עם כל הכתה, אבל את לא יודעת את זה. אני פשוט
יודעת שכשבנות מקנאות, הן לא נחמדות במיוחד. אני לא מאשימה
אותך. מתי היה לך זמן להבין מה קורה, מה העניינים... קשרים
וחברויות לא ממש העסיקו אותך בין צילום לצילום.
את עולה ומתפרסמת, ואפילו כבר מזהים אותך ברחוב. עדיין לא לפי
השם, אבל את "מקווה שגם זה עוד יגיע". איזה פאן זה להיות
מפורסמת!
שיחנקו הקנאים שאומרים שלהיות דוגמנית זה נורא. לך בכלל לא קשה
עם הדיאטה. שוקולד אף פעם לא היה בבית, ולא נורא לוותר על
הפחצה, על הצ'יפס, על הלחם...  כשראיינו אותך לעיתון, אמרת
בדיוק מה שאמרו לך להגיד - שאת מתה על מקדונלד'ס, שאמא לא
דוחפת ושאת מאושרת. ואת באמת מאושרת. אפילו עם הצלמים את
מסתדרת כל כך טוב. אבל אחד מהם... יש לך הרגשה, את לא בדיוק
יודעת, אבל נדמה לך שהוא מסתכל עלייך יותר מדי...
השנים עוברות ואת עוברת, אבל לניו יורק. מי צריך צבא ולימודים
כשיש לך ג'וב בורסאצ'ה.
את צריכה להקפיד על הדיאטה יותר. לישראליות יש אגן רחב. את גרה
עם נועה, דוגמנית אחרת מהארץ, ואתן ממש הופכות לבסט פרנדס.
בפעם הראשונה כיף לך להיות קצת אנונימית.
ובצילום שלך ושל נועה, שגרתי לגמרי, באים כתבים מישראל לראיין
את "ההצלחה שלנו בניו יורק". את יפהפיה, השיער עשוי, ואת תופסת
את הפריים כמו שעשית בגיל 4, 10, 17...
איך בדירה עם נועה. הם שואלים, ואת מספרת בחופשיות על הכלב
הסוטה שלה שמצאת אותו בין הרגליים שלך אתמול. בצחוק מטופש את
חושפת את החיים המנוונים שלך.
ואני, שרון גורי, הטופ מודל, אני אמרתי שאת נורא יפה בהתחלה.
אבל אחרי הפריק שואו המגוחך שלכן, רציתי רק לשאול אותך - מי
את?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תגידי... את
רוצה אולי ללכת
אלי הביתה ו...
את יודעת.

מה?

נו... את
יודעת.

לא, נו, מה?

את יודעת...
לעשן קצת...

מה?

... חתול?


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/9/03 20:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלמוג ארגמן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה