פרק 1

נערה חטובה הילכה לפניו. היא היתה מטרפת, עם זוג רגליים ארוכות
וחלקות. שערה היה ארוך וחלק, בעל גוון דבש מדהים. אחוריה היו
נאים לתפיסה בזמן מין לוהט וחייתי. איבר מינו עמד גאה, מנסה
לפרוץ החוצה לאוויר החופשי. הוא השתוקק להכיר אותה, לדעת אותה
במובן התנכ"י והקדום.
גלעד לא יכול היה לראות את פניה. הוא הרגיש את הצורך להתבונן
בהם, לראות את היופי הקדמי, את החזה הנפלא והנשי. הוא רצה לשכב
איתה, להביט בעיניה בזמן שהוא גומר בתוכה, מעניק לה את ברכת
החיים. היה זה דחף אנושי, דחף גברי, להתאים אחור לחזית, להשלים
את המציאות ולא להסתפק בדמיון הנפלא. הוא ידע בליבו שסיכויי
הנערה להיות מדהימה היו מועטים בלבד. לאלפי נערות היו אחוריים
עסיסיים, מזמינים לפעולה, מזמינים את הנגיסה, את האיבר המיני
הגברי הגדול והעבה, לחדירה עמוקה, עמוקה ומשגעת, שבסופה
מעניקים את הנוזל החם והדביק.

גלעד עקב אחריה בזהירות יתרה. לרגע קט הוא איבד קשר עין.
האובייקט המיני לא נראה בקרבת מקום. אך הוא לא התייאש, מנסה
לאתר אותה כמו חיה אחרי טרף. מריח את הדם הנפלא שהצטבר באיבר
מינה החמים.
ההצלחה לא איחרה לבוא. היא עמדה בגפה ליד חורשת האקליפטוסים.
לפתע היא פנתה לכיוונו, בוחנת בחן את סביבתה. הכיעור שנגלה היה
בלתי נסבל. חלחלה וגועל אחזו בו, דוחפים אותו להקיא על הדשא
הירוק. הוא נלחם בדחף האנושי, נלחם להחזיק את ארוחתו החמימה
בקיבתו.
הוא ברח מהזירה כל עוד נפשו בו, מרגיש שמזלו בגד בו. היה עדיף
שמראה זה היה נחסך ממנו. הפנטזיה עדיפה על המראה הנשי המדכא.
'אילו הנשים היו נבראות למעננו, ניתן היה לציין שעולם זה הוא
גן-עדן. גן-עדן עלי אדמות', חשב לעצמו בזמן שהוא נרגע מהטראומה
הקשה שעברה עליו.

'נשים מכוערות הן מגיפה, מגיפה שיש צורך למגר אותה בכל מחיר.
במקרה זה המטרה מקדשת את האמצעים. המטרה להפוך עולם מכוער ליפה
ומקסים', החליט בליבו.
גלעד התאושש מהאידיליה שפקדה אותו, אך איבר מינו היה בנסיגה,
כמו ראשו של צב שנבהל מהסכנה והסתתר במשכן הבטוח. אך במהירה
חזרו העניינים למסלולם. הפנטזיות רצו במוחו הגברי, מעמידות את
איבר מינו שוב בגאווה, לא בחצי התורן, אלא גבוה כמו במצעד
ניצחון. הוא לא היה צריך לדאוג, חברו הטוב כבר לא היה מושפל.
הוא רצה שוב לצאת החוצה לעולם. להעניק חום ואהבה למין הנשי,
שמשתוקק לכך יותר מכל.

גלעד היה גבר נמוך קומה ורחב, שערו היה שחור ודליל והוא חבש
משקפיים בגוון חום כהה. הוא היה אדם בודד; רווק אומלל שלא חווה
בחייו אפילו מערכת יחסים אחת. מקום מגוריו היה מבצרו; חדר
עלוב, אשר את קירותיו קישטו טפטים פרחוניים שצבעם דהם. היה
ניתן לראות את חלקם העליון מתקלף, בדיוק באותה נקודה שבה הם
התחברו אל התקרה.
הוא היה בחור שקט ומופנם, שלא כמו שכניו המתנשאים שהחזיקו
ילדים צרחנים. לא היה ביכולתו לשאת את צעקותיהם הצורמות של
ילדי השכנים המפונקים. הוא פינטז לא אחת, כיצד יחנוק אותם
למוות וכך יעניש אותם ואת הוריהם על פשעם הנורא. נא לא לטעות,
הוא אהב ילדים, ולא מהבחינה המינית. הוא פשוט לא סבל יצורים
קטנים ודוחים, אשר הפריעו קשות לשלוות נפשו.

הוא התהלך לו ברחוב, ללא תכלית שנראית לעין. הרחוב היה שקט,
למעט מקרים שבהם עבר אופנוע רועש ששבר את הדממה. באחד מהמקרים,
נבהל גור כלב שחור מהרעש המחריד, קיפל זנבו וברח. אותם יצורים
על ארבע לא הבינו את פשר הרעשים של העולם המודרני, ולכן ראו
בהם איום מתמיד.
הוא פסע לאיטו אל הפארק, לעיתים מגביר את הליכתו לעיתים מאט
אותה. כאשר הגיע ליעדו, החליט לתת לרגליו מנוחה. הוא התיישב על
הספסל הפנוי הראשון, מסתכל על זוג צעיר שהיה בעיצומה של נשיקה
לוהטת.
הזוג החביב נשם אוויר לאחר זמן ממושך של חילוף נוזלים. הנקבה
שמה את ראשה על ברכיו של הזכר, בעוד שהוא נותן את מבטו בגלעד.

"מה אתה רוצה?", צעק הבחור.
גלעד שתק. לא היה בכוחו לומר מאומה.
"האם יש לך בעיה כלשהי?", שאל הבחור בשנית.
"מה גורם לך לומר זאת?", השיב גלעד בשאלה.
"הנך מסתכל עלינו, כאילו שאין לך משהו יותר טוב לעשות. עושה
הרושם שאתה יצור אומלל ביותר", העליב הזכר את גלעד.
"מה גורם לך לומר זאת?", שאל גלעד בשנית.
"הצורך להיות כן כל הזמן. האם זה מהווה בעיה עבורך?", שאל
הבחור שוב, בזמן שחיוך דוחה עיטר את פניו.
"תפסיק עם הכנות, אם לא אכפת לך!"
הצעיר איבד את סבלנותו. הוא קם על רגליו, חש את הכעס ממלא
אותו.
גלעד קפץ ממקום מושבו ופנה לעבר רחבת הדשא.
"תפוס אותי, אם הנך יכול!", צעק גלעד, בנימה ילדותית.
הבחור הצעיר רץ אחרי גלעד, מנסה לתופסו. מייחל לרגע שבו הוא
ישים עליו את ידיו. הוא רצה לשבור את עצמותיו של גלעד. להכאיב
לו ככל שיתאפשר. הוא שנא אותו, שנאה ממבט ראשון.

הוא חבט בגלעד, מפיל אותו על הדשא הלח. גלעד בתמורה בעט עם
רגלו בברך הימנית של הצעיר והפילו אל הקרקע. הוא לא נשאר חייב
לבחור החוצפן. הם התגלגלו על הדשא הירוק, כשהם נאבקים כמו שני
כלבים מיוחמים.
לבסוף הצליח גלעד לתקוע ברך במפשעת היריב, וזה נכנע. גלעד קם
על רגליו, מתנשף ועייף מהמאבק הקצר. הוא שמח, שמח על העובדה
שהפעם ידו היתה על העליונה.

פרק 2

גלעד נח על מיטתו זמן ארוך. שוכב על הסדינים המטונפים, סדינים
שהוצעו לפני זמן רב. הוא בהה בתקרה הלבנה, חושב לעצמו אם אכפת
לו מחייו העלובים. הוא נזקק לחברה, ליצור חי נוסף. הוא נזקק
לכך יותר מכל, למרות שמעודו לא חש בנוח בחברת אנשים. כמו כן,
הוא היה זקוק לאשה, למרות שמעודו לא התנסה במערכת יחסים
אמיתית.
הוא רצה לתקשר עם סביבתו, רצה בכך בכל מאודו, אך לצערו הרב הוא
נכשל בכך רבות, נכשל בשל חוסר משווע של כישורים חברתיים. פגם
בסיסי באופיו הפטתי.
הוא נוכח לעובדה שאינו חש בטוב. יהא עליו לבצע שינויים בחייו,
הרי מצב זה הוא בלתי נסבל ומן הראוי שלא ימשך עד אין קץ. הוא
נאנח בכבדות בזמן שקם ממיטתו, מנסה לשלוט במצב רוחו הירוד.
גלעד רחץ את עצמו במים הקרים שזרמו במקלחון הסדוק, התלבש ויצא
החוצה לדרכו.

הוא מעולם לא אהב את עונת הקיץ. החום היה בלתי נסבל והבריות עם
יצוריהם הקטנים הסתובבו בהמוניהם במרכזי הערים. הוא נזכר באותו
יום אומלל שנמשך לנצח, אותו יום שבו הוא נתפס מענג את עצמו.
אימו נעלה אותו במרתף המחניק והאפל. היא עשתה זאת בזמן שחשבה
לתומה שמעשה לא מוסרי אינו דבר הרצוי בביתה, ויש להעניש את
בנה, בשר מבשרה, בעונש הולם. הרי הוא חייב להכות על חטא, חטא
נורא.

באותו היום, רק בשעות בין הערביים, ניתן היה לראות את היצורים
הראשונים, צועקים וצורחים. מפריעים לשלוות נפשו. הנקבות
והצאצאים הילכו להם כאילו העולם שייך רק להם, כאילו ביכולתם
לעשות כל דבר העולה על דעתם ולא להיענש על כך. פשעם החמור נסלח
ולא טופל כראוי. הצדק האמיתי והמוחלט דרש זאת, אך האנשים היו
עיוורים מלראות זאת.
הוא הגיע לקצה הסיבולת. הקולות הצורמים לא נתנו לא מנוחה.
רגשותיו העזים נחבטים ונסערים בתוכו. הוא השתוקק לחנוק אותם,
לחנוק אותם בכל כוחו, להראות שיש צורך ביותר ממוות, בייסורים
קשים ומוצדקים. אך הוא הפנים את כעסו, מדחיקו עמוק פנימה. בונה
את הר הגעש הנורא, הר שיתפרץ באחד הימים, וישטוף בזעם דמים את
החברה המעוותת.

המסע אל הדמיון הנפלא היתה חוויה נהדרת, עניין קל בנסיבות
מסוימות, אך השיבה להווה האמיתי היתה כואבת ומאומצת, כמו לידה
חדשה מהרחם המוגן. אפילה ירדה עליו, נשאבת אל תוך גופו, מותירה
חלל שחור של דיכאון וייאוש איום. הוא רצה לחזור לעולם שברא,
לפנטזיה המקסימה, אך המציאות היתה חזקה ממנו. חזקה יותר מהכל.
אם רק היה יכול לקבל את האחוריים של הנערה. הנערה עם שער בגוון
של דבש.