[הדחקה]

שוב אתה מופיע
בפסטיבל הנעורים הזה
מולם
הם חרדים שמא
זמנם יגמר
הם סוחטים את סחבת יפים
אשר עודנה ספוגה ברוח

אותך נטשה הרוח
שקר
פוטרה

נעוריך נצח
וחיים
אין בך
ובי

[קיץ]


מתהלכת
לצד העץ אשר מיהר לתמוך בי
כאשר איבדו רגלי
את הקרקע

על הדשא
שספח אותי
כאשר מצא אותה גופי
ממטרה שוטפת
את מילותי

בדרך
במורדה סערתי
עת ידעתי וסרבתי לדעת
אני עולה
מדביקה עקבות מוכרים

בחדר
אליו פרצתי בוכיה, יודעת סוד
נביאת זעם
מול השקט
אני סועדת את לבי

בחדר של הקיר
בו נטבעה צורת ראשי
והרצפה
שהתפתלה
תחתי
בחדר בו נודע לי
אתה
כבר לא
לא העזתי לבקר

[געגוע]



מול הערגה
כאב ניצב

פניך
ניסיתי אז לשחזר
אני זוכרת
נמחקות שוב

אהבתי חולה
אין היא נחלשת

[סוף]


בעיני הרחוקות
הקרקע
אליה מתת
ליפול