בודד,
ומה הכי נורא,
שלפעמים אתה יודע
שיש בודדה,
איך אינך מוצא אותה.

ההרגשה,
ומה טוב בה,
שגם אם מבעבע
בסוף האווירה
מתעודדת.

עצמי,
ופוחד אני,
שגם החושך מואר,
הלב אפרורי,
ואני פוחד מעצמי.
הפעם לא אברח.

השלמות,
והיופי הוא להיות כזה,
ששלם זה רק שאיפה
לחיות בתקווה להצלחה
ושלמות עצמית, בתקווה אנושית.

ההווה,
ולא העתיד,
שהעבר כבר יחלוף
אל הדימוי של ים נושק חוף,
הים הוא כפעם העבר, לעיטים המחר
ההווה הוא ספינה מטולטלת בימי סערה.

יום ראשון,
ומהחשבות של תחילת השובע
שהזמן יחכה
אני אנצור את הרגע הזה,
מחר צעד שני, לפני שנדע יהיה השישי.

שוב אני,
והאור הנחלש
שיידלק מחדש,
זה יום ראשון,
אחרי המנוחה,
מחר צעד שני, לפני שנדע יעבור השביעי.