אם הייתם אומרים לי לפני שנה שאני אתאהב בו
לא הייתי מאמינה לכם.
אם הייתם אומרים לי לפני שנה שאני אבכה בגללו
ושאנסה לשכוח אותו כ"כ הרבה זמן בלי הצלחה מרובה
הייתי צוחקת עליכם.
לנסות לשכוח אותו? אני אשכח אותו בלי לנסות בכלל, ממילא אף פעם
לא זכרתי אותו ממש.
לבכות בגללו? למה? כי הלוויתי לו שקל והוא לא החזיר לי?
חפיף, סולחת.
אם הייתם אומרים לי לפני שנה שהוא יתאהב בי, הייתי מטילה ספק
רב
כלומר, אני די חמודה, יכולים להתאהב בי. אבל הוא? דווקא מכל
האנשים הוא? אנחנו מכירים מכיתה ג' ובקושי דיברנו
אז בי"ב, להתאהב בי? ממש לא הגיוני.
אם הייתם אומרים לי לפני שנה ששנינו נאהב אחד את השני ולמרות
זאת לא נהיה ביחד, הייתי שוב צוחקת ואומרת שזה לא יכול להיות
כי אם כבר נאהב(מה שלא נראה לי הגיוני כ"כ) אז מה ימנע בעדנו
להיות ביחד? הביישנות? החברים שלו?
כשאוהבים לא חושבים על זה.
כשאוהבים הדבר היחיד שחשוב הוא האהבה.
והיום, אם תשאלו אותי
אני כבר לא מאמינה באהבה.