בסופרמרקט מול המקפיא הארוך
אני נועץ עיניים בחלקי עוף שיטופלו בערב
בביתנו
הו, ידייך הענוגות...
ירכיים עוף הן תמיד ירכיים עוף והן תמיד
לבנות
עם אותם שרידי נוצות שלא נמרטו כראוי
האריזה לעומת זאת לא תפסיק להשתפר
לעולם אני זוכר
בימי השרב החונקים של ילדותי
במכולת
אמי צובתת באצבעות חבלים
נתחים עסיסיים נוטפי סירחון לבנבן
מסבירה לי בקולה הפרוזאי
כשמועכת באגרוף את לבבות הפטם הטריים
לא השמיעו לנו מוסיקת רקע ולא מכרו שם
ספרי שירה
רק מחברות מוכתמות למי שיהיו משוררים
אולי פעם
ואולי
ממרומי עגלה עמוסת אלומות
התשמע?
מעולם לא הקשבתי
והיא היתה אמי
ואולי
אני נוסע עכשיו לאורך מדפים ממוזגים
על עגלת קניות
עמוסה כרעיים וכמה ספרים
תובע בלבי את עלבונו המתנגן של בוב דילן
ותוהה אם מה שאני חושב עלייך כרגע
זה שיר או מוסיקת מעליות
אצלך בכל אופן
הירכיים היו מאז ומתמיד מלאות
נארזות מדי ערב בתנוחת ישיבה גאה
בתוך האור השביר עד כאב
מול שידת הטואלט
ירך שחומה
מחליקה מתוך כותונת המשי הרכה
לא מעירה בי עוד תיאבון
רק תשוקה לדילוגי רגעים
כירסום שוק עד העצם, זחילה, כיבוי,
תרדמה מהירה
חלומות לבנים ארוזים בניילון עמיד הקפאה
זהו רק נסיון לכתוב משהו עם קצת בשר יקירה
אל תקחי ללב בעודך
מתבלת ומכשירה נתחי עוף מופשרים
ידייך הענוגות
ארוזות בכפפות חד פעמיות
לשות את לבך השותת
בקדרה
אלה הם רק כרעיים שחוטים של שירה "חדשה"
משהו
שנכתב מעל גבי עגלה
עמוסת מצרכים של סופרמרקט |