אני יכולה להרגיש את העיניים שלו ננעצות בי מבעד למסך המחשב,
ולמרות שאיני יכול לראות אותי אני מרגישה שהוא מביט אל תוך
נשמתי.
אני מכירה אותו קצת יותר משנה. אחותי הכירה ביננו. הם היו ביחד
קודם. ברור שחשבתי שהוא חמוד, אבל אף פעם לא חשבתי שיכול
להתפתח מזה משהו. הוא הרי של אחותי, יש סוג מסויים של קשרים
שפשוט לא שווה לוותר עליהם, אפילו לא בשביל אחד כמוהו. התחלקנו
בו תקופה מסויימת, אישה ומאהבת במשולש אהבים.
אבל אחותי איבדה עיניין אחרי כמה זמן. היו לה אחרים, יפים יותר
ויפים פחות, מוכשרים יותר ומוכשרים פחות, אבל אני אף פעם לא
שכחתי אותו, הייתה לו פינה בלב שלי, ולא הצלחתי לנער אותו
ממחשבותיי.
יום אחד שאלתי אותה אם יפריע לה שאני אהיה איתו קצת לבד. אולי
אני אצליח למצוא בו משהו שהיא לא מצאה. משהו שהיא לא ראתה. היא
רק צחקה עליי ואמרה בטח, ולמה לא? היה לה את המבט הזה של- אני
יותר מבוגרת ממך - ויש לי טעם יותר טוב - אז אם את רוצה לנסות
את מה שאני זרקתי - תנסי, כי רק תתאכזבי.
אז לקחתי אותו אליי לחדר, וישבנו שם קצת, לא הבנתי את זה אז,
אבל באותו היום התאהבתי בו.
בהתחלה היינו ביחד רק קצת, דקות גנובות באמצע הלילה, בהפסקה
בין השיעורים- משוויצה בו בפני החברות שלי. אבל הדקות הפכו
לשעות, השעות לימים, לא הצלחתי להוריד אותי ממני, כל הזמן, 24
שעות ביממה הייתי חושבת עליו, מדמיינת אותנו ביחד. הוא היה
לוחש באוזני מילות אהבה. מספר לי סיפורים על החיים שלו, על
הילדות שלו,  רק איתו יכולתי לקרוא בין השורות, לראות מעבר למה
שאמר במשפטים המקוטעים האלה שלו.
היו תקופות של שעמום, תמיד יש. התחלתי לפזול לצדדים, חיפשתי
אנשים שדמו לו, וגם מצאתי- ברור שמצאתי, אבל הם אף פעם לא היו
הדבר האמיתי בדיוק, תמיד הייתי חוזרת אליו בסוף, עם שאריות של
מה שמצאתי, אחרים שהתחברתי אליהם, עמוק בפנים נשארו לי רסיסים
מהם בלב, אבל לו היה איכפת. אני חושבת שהוא ידע שאני נאמנה. אף
פעם לא הצלחתי לעבור הרבה זמן בלעדיו, ניזונתי מהלחישות שלו,
ובסוף תמיד הייתי חוזרת.
אחותי אמרה שהשתנתי, שאני כבר לא כמו שהייתי. היא הייתה אומרת
את זה כאילו זה דבר רע, כאילו שהחיוך התמידי שמרוח לי על
הפרצוף כל פעם שהוא מופיע פתאום מגעיל אותה. היא סתם מקנאה- כי
הוא יכול היה להיות שלה, והיא נתנה לי אותו במתנה, ועכשיו אני
מאושרת. גם את האחרים היא לא אוהבת, וזה לא שהיא לא מכירה אותם
או משהו, סתם אומרת שהיא לא התרשמה מהם לטובה, שטויות, אני
יודעת שזה רק כי הם מזכירים לה אותו, והיא עצובה שהוא שלי.
אני מאוהבת, ולא משנה לאן תוביל האהבה הזאת שלי, תמיד תשאר לו
פינה חמימה בלב שלי.

ככה אני זוכרת אותו, את הדיסק הראשון שלי.