"מה זאת אומרת "השמדתי את כדור הארץ"???" שאל אלוהים ברוגז
ברור.
"זה היה בטעות, באמת, בכלל לא התכוונתי...אני...אני ממש ממש
מצטער..." ענה המלאך הקטן שהיה לבוש בבגדי מלאכים אופנתיים של
"אדידס".
"א..א..אולי יש משהו שאני יכול לעשות לתקן את המצב?" הוא שאל
בגמגום.
אלוהים הביט בו בזלזול.
"ככה זה איתכם המלאכים הטירונים, אי אפשר ללמד אתכם לעשות משהו
כמו שצריך עד שאתם דופקים משהו".
אלוהים ניגש אל המיני-בר והוציא וודקה לימון. "תגיד לי דבר
אחד" הוא פנה אל המלאך ומזג לעצמו וודקה בכוס הקפצה בגובה 7
מטרים. "זה אומר שהשמדת גם את 2U?"
המלאך הביט בו בעצב והנהן. אלוהים הרים את הכוס ושתה בערך 90
גלון של וודקה בשלוק אחד.
"ג'יזס קרייסט!!!" הוא צעק. ישו יצא מהמחסן ועמד להתחיל משפט
כשאלוהים צעק לעברו "לא! אני לא נותן לך להוריד מהגב את הצלב!
זה הסמל המסחרי שלנו קיבינימט!"
ישו חזר למחסן. "אני אומר לך-" פנה אלוהים שוב אל המלאך ומזג
לעצמו כוס לסיבוב השני -"מאז שהוא גילה שהמורמונים רואים
"היפים והאמיצים" הוא מגלה תסמינים רציניים של חוסר ביטחון
עצמי. אני כל הזמן אומר לו - "ישו, אחי, או בני, או מה שלא
יהיה - אתה סופרסטאר! יש לך את מועדון המעריצים הגדול ביותר
בכל העולם!" אבל שום דבר לא עובד איתו. הבן אדם ממש צלוב."
אלוהים הרים שנית את הכוס ושתה עוד כמה עשרות גלונים של
אלכוהול טהור.
"טוב, טוב" הוא הפטיר לאחר שסיים את הכוס.
"למרות שאני ממש ממש לא רוצה לעשות את זה, כנראה שאני חייב".
הוא הניח את הכוס ושאל את המלאך "אתה יודע מי קנה את גן עדן?"
המלאך הניד את ראשו בשלילה.
"אל תשאל" אלוהים ענה.

"שני כרטיסים עם כניסה מאחורי הקלעים למופע של HOOTERS IN
SPACE"
"לא" ענה הבאבא-סלי. "אין עסקה".
"תקשיב לי יא חתיכת מתחסד עלוב אני אלוהים ואתה לא יכול להתנהג
אלי ככה!!!"
"אמרתי לך לא. אתה זה שקבע את החוקים ואתה צריך גם לציית להם"
אלוהים נשען אחורה על הכיסא שלו. הוא ישב בסוף השולחן המוארך
במשרד בקומה ה- 731 בגורד השחקים של הבאבא-סאלי. הבאבא עשה לו
טובה וקיבל אותו בלי לקבוע פגישה מראש, אבל הוא היה מאד עקשן
במשא ומתן.
"תראה" אלוהים התחיל להסביר "שום דבר חיובי לא יוצא לך מזה
שכדור הארץ מושמד, אתה מסכים איתי?" הבאבא סאלי הנהן. "אז בעצם
יש לך עכשיו שטח ריק שאתה לא עושה איתו שום דבר, וגם ככה אתה
לא יכול לבנות שם משהו מועיל, כי בני האדם האלו כבר הרסו אל כל
הגלקסיה המטומטת שלהם". הבאבא סאלי הנהן שנית. אלוהים היה
משוכנע שהגישה הרווחית תעבוד עם הבאבא הקפיטליסט.
"אז למה שלא תעזור לי טיפה הא? אני צריך את הבחור הזה בשביל
להתחיל הכל מחדש! הוא היה מפקח הבניה שלי, ואני לא ממש הייתי
בקיא בתוכנית הבניה".
"כי יש חוקים מסוימים שפשוט אי אפשר לעבור עליהם" ענה הבאבא,
"ואתה יודע טוב מאד בדיוק כמוני שאי-אפשר להוציא ככה סתם אנשים
מגן עדן. זה נוגד את החוזה."
"אתה יודע משהו-" אמר אלוהים והניח את ידיו על השולחן "- אל
תיכנס איתי לנושאים של חוזים כי אתה לא רוצה שאני אגרור את זה
לבית המשפט. יש לי את עורכי הדין הכי טובים ברקיע השביעי"
"חחח... אתה והשטן שלך לא מפחידים אותי". "אני לא מדבר על
השטן" אלוהים ענה.
"חתמתי על עסקה עם העורך דין של או.ג'יי. סימפסון".
"בסדר" אמר הבאבא סאלי. "אני נכנע". הוא חיטט בכיס הז'קט הימני
שלו, הוציא ממנו כמה אישורי כניסה/יציאה  מגן-עדן וזרק אותם
לאלוהים.
אלוהים גיחך וקם מכיסאו.
"רק אל תשכח לנקות אחריך!" הבאבא צעק לאלוהים כשהוא יצא מחדר
הישיבות.

"אתה!" אלוהים צעק והצביע על המלאך הצעיר שניסה להתחמק אל תוך
חדרו במעונות המלאכים בלי שאף אחד ישים לב.
"אתה בא איתי" הוא צעק. "אם אני צריך לתקן את הטעויות שלך אז
לפחות אתה תסבול איתי".
הם נכנסו לתוך דודג' חומה ומאובקת ואלוהים התניע את המנוע.
"לאן אנחנו הולכים?" שאל המלאך. "גן עדן" ענה לו אלוהים בקצרה.
"אבל אני לא רוצה ללכת לגן עדן! זה מקום מפחיד!" אלוהים הסתכל
על מד הדלק שלו וענה באדישות "אל תדאג. יש לי שם קשרים". הם
נסעו בין העננים הלבנים, עלו על אוטוסטרדת הקשת בענן ולאחר כ-
20 דקות נסיעה כיוון אלוהים את המכונית הישנה ליציאה. הם ירדו
לשביל ענן קטן ואפרורי ולאחר שנסעו עוד כ- 10 דקות הם החלו
לראות מולם חומת בטון גבוהה. "הנה, אפשר לראות אותו". הם
המשיכו לנסוע לעבר החומה הגבוהה וככל שהתקרבו ניתן היה לראות
את מגדלי השמירה ומעונות החיילים הצמודים. "גן עדן זה לא מה
שהיה פעם, הא?" שאל המלאך. "זה בגלל סעיף 742- א' פסקה 4".
המלאך הרים גבה. "הסעיף הזה אומר שכאשר אדם נרצח מתחת לגיל 21
והוא לא ביצע יותר משלוש עבירות קשות של מוסר הוא מגיע
אוטומטית לגן עדן." "אז מה?" שאל המלאך. "אז גנגסטרים וערסים
מפגרים מגיעים לגן עדן בכמויות אדירות בזמן האחרון." "איך זה
שהם מגיעים? הם לא ביצעו כבר הרבה יותר משלוש עבירות קשות של
מוסר?" "הם לא מספיקים" ענה אלוהים. "היום הורגים אותם כשהם
צעירים" הוא אמר.

אלוהים נכנס למגרש החניה של גן עדן והחל לחפש מקום חניה. הוא
החנה את המכונית קרוב למשרדי ההנהלה, ויצא לעבר המעלית, כאשר
המלאך מדדה בחוסר בטחון מאחוריו.
בדרך למשרד הראשי חיילים עצרו בדרכם והצדיעו. אלוהים שיחרר
אותם והמשיך בדרכו.
הוא נכנס לחדר ההמתנה של ההנהלה הראשית וניגש אל שולחן
המזכירה.
המזכירה שהייתה עסוקה במשחק מרתק של סוליטייר לא הרימה את
עיניה מהמסך ושאלה בחוסר עניין - "שם?"
"אלוהים"
"קבעת פגישה?"
"לא"
"למה?"
"כי אני אלוהים"
"אתה יודע, התירוץ הזה כבר לא נח..." היא הרימה את עיניה מהמסך
וראתה את אלוהים עומד מולה ועשן יוצא מאפו.
"אה...א..אני אמסור לו שאתה פה..."
"טוב" ענה אלוהים וניגש לדלת המשרד.
הוא פתח אותה בהינף יד ונכנס למשרד. המשרד היה ארוך ומרוהט בעץ
אלון חום חזק.
משני צדדיו היו ספריות עץ ארוכות וגבוהות ובסופן שתי כורסאות
עור. בקצה הרחוק של המשרד, ליד שולחן עץ גדול, ישבו שני אנשים.
אחד מאחורי השולחן, על כיסא גדול, ואחד לפניו במושב רגיל.
אלוהים סימן למלאך לבוא עמו והם התקרבו לעבר השולחן.
כאשר התקרבו לשולחן קמו שתי הדמויות והדמות שישבה מאחורי
השולחן שלחה את ידה לעבר אלוהים לברכו.
"ערב טוב בוס, הרבה זמן לא התראינו" אלוהים שלח את ידו ולחץ את
ידה של הדמות.
"אכן כך, ג'ון. ומי האדון הנכבד?" אלוהים שאל והצביע על הדמות
השניה.
"אלוהים, אני רוצה שתכיר את יועץ התקשורת החדש שלי - פרדי
מרקיורי"
פרדי קם מכיסאו ושלח יד לאלוהים "GOD, BABY, זה כזה תענוג
לפגוש אותך סוף סוף" אלוהים לחץ את ידו אך המשיך להביט על
ג'ון. "אני מקווה שאני לא מפריע..." הוא אמר. "הו לא בכלל לא
לפרדי לא אכפת לחכות טיפה בחוץ נכון פרדי?" פרדי החל לענות אבל
ג'ון פשוט הקים אותו מכסאו ושלח אותו מחוץ לחדר.
ג'ון חזר לכיסאו, התיישב ונשם לרווחה. "פאק אני שונא
אותו...התפללתי שמישהו חשוב יגיע ויתן לי תרוץ להעיף אותו"
"תמיד שמח לעזור" ענה אלוהים.
"אז מה קורה?" שאל ג'ון והצית סיגר. "פינקי הזה פה-" הוא אמר
והצביע על המלאך שעמד בצד ומבטו קבור ברצפת החדר. "-הרס את
כדור הארץ".
ג'ון נשף עשן מפיו ואיפר את הסיגריה במאפרה גדולה וחומה שהייתה
מונחת על השולחן. נימתו הפכה במפתיע לרצינית ביותר. "אז אני
מבין שאתה רוצה את ה-איש" הוא אמר. "אתה מבין נכון" אמר
אלוהים. הוא הושיט לג'ון את אישורי המעבר וג'ון עיין בהם
בקפידה. לאחר מספר דקות של דממה הוא הניח את הכרטיסים על
השולחן מולו ושילב את ידיו. "אתה מודע לכך שאם מישהו יחליט
לעשות מזה משהו אנחנו יכולים לספוג הרבה חום בגלל זה". "אני
מודע לסיכונים" אמר אלוהים. "אבל אתה יודע שכדור הארץ חשוב, גם
לך וגם לי." ג'ון הביט באלוהים ומבטו נע לעבר המלאך שהספיק
בזמן הזה גם להסמיק. "פוליטיקה" הוא אמר וקם מכסאו. "אני אראה
מה אני יכול לעשות בשבילכם" הוא הלך לכיוון הדלת ויצא מהחדר.

"למה הוא התכוון כשהוא אמר 'פוליטיקה'?" שאל המלאך. "ולמה באמת
כדוה"א כל כך חשוב?" "ובכן-" החל אלוהים להסביר. "כמו שאתה
יודע, הרקיע השביעי הוא מימד דמוקרטי לכל דבר. כל מאה שנה
נערכות בחירות, והכוח האלוהי שהכי הרבה יצורים מאמינים בו
בתחום השיפוט של הרקיע, נבחר לכוח העליון השליט." הוא לקח
נשימה והמשיך. "כמו שאתה יודע, כדור הארץ הוא בין האזורים
החשובים ביותר מבחינת האוכלוסייה, ולכן הוא חשוב לשימור מאזן
הכוחות." אלוהים הסתובב למלאך הביט בפנים המסוקרנות שלו והחליט
להמשיך להסביר. "בהתחלה, רוב האנשים בכדור הארץ האמינו באלילים
רבים ושונים, וכל השלטון היה בלגאן אחד גדול - ממשלות אלים
קואליציוניות, האולימפוס היה מאד מבלבל, והעניין עם בבל של
אמונה בכל האלים גם לא עזר. בכל אופן, אז הייתה לי ולג'יי
הברקה" "ג'יי?" קטע אותו המלאך. "ג'יזוס. ישו בשבילך. איך שלא
יהיה, לנו הייתה מפלגה קטנה ובטוחה - היהודים. הם היו עקשנים
וכל הזמן דרשו הוכחות אבל בסופו של דבר הם האמינו מספיק בשביל
לתת לנו טיפה כח בממשלה. אבל כמו שאמרתי - ככה אי אפשר לנהל
כלום. אז אני וג'יי חשבנו על הטריק המסחרי הזה של לצלוב אותו
ורוח הקודש ושטויות כאלו, וניסינו להשיג עוד מאמינים. אז
הכנסנו לעניין את הנצרות. ידענו שהיהודים בכיס שלנו, אז אפשר
טיפה לתת לאנשים לרדוף אותם וכל מני דברים כאלו. הכל בשביל
להשיג עוד כמה קולות.  אז בסוף זה עבד, ואחרי מאתיים שנה כבר
נבחרתי לשליט העליון - בלי קואליציה ובלי אלים קטנים עם דרישות
מפגרות." "רק שניה-" החל המלאך לשאול "- אז אתה טכנית יכול
לעשות מה שבא לך?" "טוב תראה-" אלוהים ענה "-פעם כן, כי בשביל
זה היה כל העניין, וזה עזר מאד לניהול תקין של המקום. אבל
בעשרות שנים האחרונות התחילו להגיע לפה הרבה דמוקרטים וכאלו
שהכניסו את כל העניין של הפרדת רשויות ומניעת עריצות וכאלו
דברים. וככה - כמו שאתה רואה - התחיל בלגאן חדש לגמרי, ועכשיו
הבירוקרטיה תוקעת את כל המערכת. אבל זה עדיין עדיף על כל האלים
האלו שמנסים להסכים על משהו כשכל מה שהם חושבים עליו זה בנות
אנוש עירומות."
"אז אתה צריך את כדור הארץ בשביל להמשיך לשלוט כמו שצריך?"
"כן." ענה אלוהים. "סמוך עלי - אתה לא רוצה את האלטרנטיבה".
"OK" אמר ג'ון כשפתח את דלת המשרד כחמש דקות לאחר שיצא. "אתם
בפנים, אבל אין לי אף אחד שיכול לשמור עליכם, אתם תצטרכו
להסתדר לבד" הוא אמר, ולא זז מהדלת. "מספיק טוב בשבילי" אלוהים
אמר וקם מכסאו. המלאך הסתובב והלך בעקבותיו. אלוהים ניגש לדלת
ועצר כשג'ון לימינו. "תיזהר" אמר ג'ון. "אני לא רוצה לראות
משהו רע קורה לך. ואני לא רוצה לראות משהו רע קורה לרקיע אם
אתה לא תנהל אותו". "אין בעיה" ענה אלוהים ויצא מהחדר. "אני
אסתדר".

הם כבר התהלכו ברחובות גן עדן קרוב לשעתיים. הם הגיעו לקטע
המוזנח של הגן, שהיה מורכז בעיקר מסמטאות חשוכות ובניינים
ישנים ולא מלבבים במיוחד.
"אתה בטוח שאנחנו נהיה בסדר? אתה יודע מה אתה עושה?" שאל
המלאך.
"אל תפקפק בי!" אלוהים הסתובב אליו ולחש בכעס. "אני אלוהים".
הוא הסתובב בחזרה והמשיך ללכת לתוך סמטה חשוכה. "וחוצמזה, יש
לי כאן קשרים". "קשרים?" שאל המלאך. אלוהים ניגש לדלת פלדה
חלודה ונקש בה שלוש פעמים. צוהר קטן נפתח בה וקול חשדני ביקש
בשקט את הסיסמא. "לחמם שתי דקות בטמפ' נמוכה, להוסיף חצי גרם
פטרוזיליה קצוצה להוסיף רוטב עגבניות מרוסק ולהמשיך לחמם על אש
קטנה במשך כ- 10 עד 15 דקות" אלוהים אמר. הדלת נפתחה. "מה אתה
רוצה" שאל אלוהים את המלאך שהרים גבה. "אתה היית מנחש את זה?"
המלאך הרים את הגבה השניה והוריד את שתיהן לאות הסכמה. הם
נכנסו לחדר אפלולי ואלוהים אמר לשומר הסף הגבוה ורחב הכתפיים
שעמד מולו "אני רוצה לדבר עם הבוס". "מר קפונה עסוק עכשיו" ענה
שומר הסף. אלוהים הוציא חפיסת שטרות של מאה ונפנף אותם בעיניו
של השומר.
"יש לו זמן בשבילי" אלוהים אמר. והוא צדק.
השומר הוביל אותם לחדר צדדי, שלמרות מראהו החיצוני והרעוע היה
מרוהט להפליא.
הוא היה מלבני, ומצדו האחר היה אח אבן גדול שהאש בערה בו, ומול
האח שלוש ספות גדולות. בצד השני ניצב שולחן משרדי קטן עם מנורה
קטנה וניירות רבים עליו.
"אלוהים" בירך אל קפונה את אלוהים, והצביע לעבר שני הכיסאות
שהיו מול השולחן.
אלוהים התיישב על הכיסא השמאלי והורה למלאך לחכות בצד השני של
החדר.
"מה אני יכול לעשות בשבילך?" שאל קפונה. "אני צריך את האיש
שלי" אמר אלוהים לקפונה. "אני מחשיב זאת כעניין דחוף ביותר
ואני אהיה מאד אסיר תודה על כל עזרה שתוכל להושיט לי". "כן..."
אמר קפונה. "היו שמועות שאתה מחפש משהו כזה".
"אתה יודע" הוא אמר "זה מאד מאד קשה להוציא מישהו מגן עדן
בימינו".
"אני אדאג לעניין הזה" אמר אלוהים. "אתה רק צריך להגיד לי איפה
הוא".
"ומאיפה לך שאני יודע איפה הוא?" קפונה שאל בנימה תמימה.
"תראה" אלוהים אמר.
"אין לי זמן למשחקים המטופשים האלו. אתה יודע איפה ואני רוצה
אותו, אז פשוט תיתן לי אותו ונתחשבן אח"כ! בסדר?"
קפונה הרהר בעניין. "מאיפה לי לדעת שאני יכול לסמוך עליך?" הוא
שאל.
ברקים החלו לצאת מאוזניו של אלוהים, ואחד מהם שרף את הספריה
שניצבה ליד האח.

כשלוש דקות לאחר מכן יצאו אלוהים והמלאך מן הבניין ודלת הפלדה
נסגרה מאחוריהם.
אלוהים הביט בפתק הצהוב הקטן שעליו היה רשום מיקומו של אותו
איש שחיפש, והכניסו לכיסו. "יש לי רק שאלה אחת" אמר המלאך.
"קפונה? ועוד בגן עדן?" הוא אמר והרים את קולו ביחד עם גבתו
השמאלית. "נסה אתה להשיג 500 גלון אלכוהול ליום בדרך חוקית
ונראה עם מי אתה תעשה עסקים" אלוהים ענה.

אלוהים והמלאך טיפסו על הצוק הגבוה. הם הגיעו לפסגתו, ומשם
השקיפו על נוף חלק נרחב מגן עדן היפה, לאור השקיעה. "מראות
כאלו" אמר אלוהים "מזכירים לי למה רציתי לברוא את המקום הזה".
הם הביטו בנוף עוד טיפה, ואז המשיכו ללכת.
"מי האיש הזה בכלל?" שאל המלאך. "הוא תכנן בשבילי את כדור
הארץ" אמר אלוהים.
"אתה לא בראת אותו בעצמך?" המלאך תהה. "נראה לך? יש לי מספיק
דברים לעשות גם ככה. אני מתעסק בתמונה הגדולה. בשביל הפרטים
הקטנים שוכרים אנשים".
הם המשיכו עוד טיפה והגיעו לצוק נמוך מהקודם, אך הנוף היה יפה
לא פחות. האדמה נראתה ורודה לאור השקיעה, ולמרגלות הצוק ניתן
היה לראות את גן עדן במלוא תפארתו. היערות, הבניינים היפים,
האתרים, הכל היה כמו מתוך תמונה אחת מדהימה שלא ניתן לתארה.
"תמיד אהבת מקומות כאלו" אמר אלוהים לדמות שישבה על האדמה בין
שני שיחים. "איך אפשר לא לאהוב אותם?" הדמות ענתה. "אני צריך
את עזרתך" אלוהים אמר והתקרב אל הדמות. "אני צריך שתיצרי את
כדור הארץ שוב". השתררה דומיה, ובאוויר ניתן היה לשמוע רק את
קולות המים הזורמים מיובל מסוים שעבר כנראה סמוך למקום. "אני
אצטרך לפחות חודש" ענתה הדמות. "למה חודש?" שאל אלוהים. "בפעם
הקודמת לקח לך שבעה ימים". "היום-" אמרה הדמות וקמה ממקומה, אך
עדיין לא היה ניתן לראותה בבירור. "- היום אי אפשר להשיג
עובדים טובים" היא אמרה והניפה את שיערה הארוך לאחור. "יש לך
שבוע" ענה אלוהים. "התוכניות כבר מוכנות ולא חלו שינויים ואני
יודע שאת לא זרקת אותן. אני מכיר אותך." "אתה מכיר אותי?" היא
שאלה והתקרבה אליו. כעת היה ניתן להבחין כי היא אישה צעירה
ויפה. תווי פניה היו עדינים ושיערה באורך הכתפיים שהיה חום
בדרך כלל, נצבע גם הוא בצבע הורוד של השקיעה.
"בסדר." היא אמרה. "רק חבל שאי אפשר לקחת פועלים מהשטחים".
היא עזבה את המקום בדרך מסתורית ובלתי נראית, ואלוהים והמלאך
נשארו לבדם.
"אתה רוצה להגיד לי מה זה היה?" שאל המלאך. "אתה יודע-" אמר
אלוהים "-אתה נעשה מאד חטטן בזמן האחרון. הייתי נרגע אם הייתי
אתה"
המלאך שתק, ולא שבר את שתיקתו במשך שבוע שלם.

לאחר שבוע אסף אלוהים את המלאך שוב, ולקח אותו למצפה מיוחד.
ממצפה זה היה ניתן לראות את כדור הארץ, שבנייתו מחדש הסתיימה
מספר שעות לפני כן. הכוכב היה ירוק, היו בו ימים ואוקיינוסים,
עצים ופרחים, בעלי חיים, אך לא היו בו אנשים.
"אז מה עכשיו?" שאל המלאך. "מתחילים מהתחלה? זה ייקח רק עוד
כמה מיליארדי שנים עד שיהיה אפשר לעשות משהו מועיל עם האנשים
שם" "נראה לך באמת שאני אחכה כל כך הרבה זמן?" שאל אלוהים. "יש
לי תוכנית". הוא הוציא מגילה קטנה שבה היו רשומים סימנים
וסמלים שהמלאך לא הכיר. "אתה משחק מבוכים ודרקונים?" שאל
אלוהים את המלאך. "מדי פעם" ענה המלאך. "אתה מכיר את לחש החזרת
מצב לקדמותו של כוהן בדרגה 13?" המלאך חשב שניה וענה בשלילה.
"בטח שאתה לא מכיר. הרגע המצאתי אותו" אמר אלוהים, ולאחר מכן
מלמל מס' מילים לא מובנות ועשה תנועות מוזרות עם הידיים.
תוך שניות הופיעו על כדור הארץ ערים וארצות, אנשים ועמים,
ציויליזציות ותרבויות שלמות, והכל היה כפי שהיה לפני שהמלאך
מחק את קיומו של הכוכב.
"רק שניה" אמר המלאך.
"מותר לך ככה סתם להמציא לחשים של מבוכים ודרקונים?" שאל המלאך
בתמיהה.
"בטח שכן." אמר אלוהים. "אני אלוהים, הם צריכים לתת לי לעשות
משהו."

המלאך שתק לשניה ולאחר מכן צעק בקול רם "אז למה לא עשית את זה
בהתחלה?!?"
"פשוט" ענה אלוהים. "בירוקרטיה".
"בירוקרטיה?" שאל המלאך שנית.  
"בירוקרטיה"
"אז למה לא עקפת אותה?!?" צעק המלאך בכעס על אלוהים, "אז
למה לא עקפת אותה?!?" הוא צווח בכעס, וחשב על כל החוויות
והזמן המבוזבז.
"אמרתי שאני אלוהים" ענה אלוהים.  


"לא אמרתי שאני כל יכול".