|
ביום בו הגשתי לך את ליבי לניסוי,
שני לבבות הוגשו לי על מגש,
האחד התקפד לו ונמלא קוצי מרחק
השני האדים ביופיו המרתק
ביום בו נתתי לך את קולי כמנגינה
שני קולות השתנקו באוזניי,
האחד נאלם ונדם במרחק
השני התעמעם ודהה.
ביום בו נתתי לך את ידי למגע
שתי ידיים התקשו כחומה,
האחת נכרתה ואבדה לעצמה
השניה התכנסה לתוך כיס המכנס.
ביום בו חיבקתי אותך לראשונה
שני אנשים התרחקו מחיי
האחד נעלם לו אל תוך האפלה
השני את צלו השאיר בדממה...
ביום בו התאהבתי בך מחדש
אורך כיבה את החשכה. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.