עד כמה שזה יישמע טיפשי,
אותו דיסקמן אדום היה ידידי האישי.

בנסיעות מייגעות ברכבות ישראל
בין הידחפות, נמנום והצלצול הגואל
על אוטובוס עייף, אין מקום ליריקה
והדרך לשין גימל כל כך רחוקה..

בין קו 12 לצומת השביזות
מתל אביב השלום ועד לביירות
מעביר אותו ל"גע" ואת עצמי ל"תוק"
ומקיץ, בסוף הדיסק, כמו אחוז שיתוק.

עם צמד אוזניות, חמוש במשקפיים
מתנתק מהעולם לשעה-שעתיים
זה היה אז אני והוא, השניים
ועוד כמה חברים שנדחסו לבינתיים:

היו שם: אריק ושלום ובואי דוד
פיטר, קרימזון,פינקפלויד וסיד
זאפה ואהוד וג'טרו גם
ותושבי כוכב הלכת גונג כולם..

ניקו ניסרה את הלילה עם כינורות
רוברט מילמל לעצמו אי אלו שטויות
גרוניך התחנן שיהיה לו קצת חם
ופורטיס רק רצה לצאת אל העולם..

וכך הייתי, ועד היום, מגוחך וטיפשי
והדיסקמן האדום- ידידי הנפשי.