והיום בפינתנו "תרבות ואמנות", נסייר בסימטה פלונית בתל אביב.
סימטה פלונית, כידוע, נמצאת בסמוך מאוד לסימטה אלמונית.
המטייל האלמוני, יכול חיש קל לבלבל ביניהן, מחמת הדמיון,
במיוחד בלילה, כשהוא מנסה להעביר זמן בין אירוע שעוד לא צבר
תאוצה לאירוע שלא התממש.
ואולם בעוד בסימטה אלמונית אין כלום,
בסימטה פלונית שוכן אריה.
והיום, בסיורנו תרבות ואמנות בימי המלך ג'ורג' החמישי, נבקר את
האריה וננסה להאכיל אותו.
מימין לאריה - גרם מדרגות לולייני. מעליו שתי מרפסות עגולות
מקושתות בניצב העושות שימוש בארכיטקטורה גמלונית מזרחית בעלת
מוטיבים ויטראז'יים דו-גוניים שהיו נפוצים באירופה במאה ה- 19.
משמאל לאריה, הביטו וראו, בית חרב שאיש אינו גר בו, חלונותיו
כבויים. אוי לאותו בזבוז, ניצב לו כסרקופג אין חפץ בו, ורק
עיטוריו המפוארים, בהם דגמים גיאומטריים וצמחיים העשויים בטוב
טעם בתבליט גבוה, מרמזים באיפוק על העבר העשיר הנאצר בכתליו
המתקלפים.
והנה במרכז החצר, ניצב האריה.
ניצב לו בדד.
האריה מגולף הבהט, מפנה את ראשו בחן לאחור.
המכסה שלו, המחובר בציר, עשוי בצורת זוג כנפיים ועליו גוזלים
קטנים. אריות מטיפוס זה, עשויי שנהב ועץ, מוכרים גם ממצרים,
אולם מאחר שתפוצתם העיקרית היא ברצועת החוף הסורית-ארצישראלית,
נראה כי מקורם בעולם הסורי-כנעני.
כידוע לך, נבלה, היום הוא יום הולדתי, החל במזל אריה, ואם נראה
לך שזהו צירוף מקרים שהבאת אותי דווקא לכאן, מכל הסמטאות
החשוכות שבדרך, הנך טועה טעות קשה.
עד לפני כשישים שנה, היו פנסים צבעוניים, מעוצבים בעידון
ובהידור רב, מחוברים לחללים הפעורים בפיו ובעיניו של האריה
ומשווים לו הבעה אלגנטית ומזרת אימה כאחד. - הנה - כאן וכאן -
בארובות העיניים שכנו פנסים ירוקים עדינים אך מוצקים, ואילו
כאן - בחלל הפה - פנס אדום רב עוצמה המשדר תקיפות, ויחד עם
זאת קורטוב מרומז של עמימות. בחללים אלו בדיוק, נמצאו גם עקבות
עתיקים של פיח, דבר המצביע על האפשרות שהם שימשו בזמנים קדומים
להבערת קטורת לצרכי פולחן אלילי, פולחן שפשרו לא נודע עד היום.
עוד אוסיף, כי אם נראה לך שאתה הולך לנשק אותי כאן ועכשיו
להצמיד אותי לבסיס האבן ולגרום לנשימתי לפרוח שוב ושוב (ושוב)
תוך שאתה הולם בנמרצות בירכיך השריריות (תולדה של שבוע מספק
בליגה למקומות עבודה) עד אשר אהפוך לשלולית אושר פועמת
ולחלוחית כשידך האחת מוצאת את דרכה מתחת לחולצתי הדקה כנייר
ואילו השניה אוחזת במהודק בסנטרי שלא אזוז ורק אור הירח לעורנו
והלילה חמים ולצוואר שלך ניחוח וטעם כשל ערמונים קלויים
אוהההההה - טעית בשנית! תרבות ואמנות. על זה, ועל זה בלבד,
ייסוב סיורנו היום.
נמשיכה איפה.
עם הזמן, ככל הנראה, לאחר שמתו כל התושבים בשכונה בזה אחר זה,
נשרו גם חוטי החשמל הלבנים הדקיקים מפיו של האריה, ממש כמו
תפרים מסוימים שהס מלהזכירם, והותירו אותו פעור בדממה. כן,
בדממה. ממש כפי שאנו צופים בו עכשיו.
בדממה.
כמו שואג את קריאתו הדמומה לאחיו האריות, אורב לשעת כושר לנער
את ראשו ולזנק משם כקפיץ משוחרר..... לקרוע את השמיים, להצטרף
לאחיו האריה המכונף מתל חי במטס מטורף, לראות את אורות העיר
הולכים וקטנים, מרצדים ומבליחים, לשרטט ציורים בשמי הלילה
בשובל אש וגופרית, להמטיר שבבי ניצוצות קטנים למזכרת, להתמזג
במטר המטאוריטים של חודש אוגוסט, למלא משאלות, להמשיך ולהרחיק
מעלה מעלה מעלה ולהפוך לנקודה קטנה של אור, להישאר ברקיע כמזל
אריה.
דממה ותרבותיות.
תרבות ואמנות.
עידון.
איפוק.
מ ת י נ ו ת.
========================
הטקסט מתכתב עם שירו של אפריימון: "כשנהיה חברים"
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-1010-4785925,00.html
