[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ציפור עט
/
בסמטא פלונית

אתה מתכוון להקריא את זה הערב?
בהחלט, להקריא את זה הערב.
זה גם ילך מודפס.
יש ביקוש מצויין למודפס.
אהא.
אם ככה השורה האחרונה סתמית מדי. ה- "ורק לפעמים משהו קורץ
בזוית העין מבליח מזכיר נשכחות ונעלם בבהלה"? סתמי לחלוטין.
"מזכיר נשכחות" לא עושה את העבודה.
המממ.
אז מה את מציעה?
משו יותר עם תשוקה, יותר עם מגע, יותר... אינטימי, יותר....
אורב. כמו קפיץץץץ המאיים להשתחרר.
אולי.... "ורק לפעמים כשאצבע נוגעת באצבע, משהו ישן ניצת,
קורץ, מדיח ונבלע פנימה כלא היה"?
מדובר בנאהבים לשעבר, המשדרגים את עצמם לאחור, אל תשכח. זה כסף
טוב אגב?
כסף מצויין. תני לי לחשוב רגע.
אבל אהבתי את העניין בזוית העין. 'אצבע באצבע' זה לא מפורש
מדי? אני רוצה את זה מרומז. מאופק.
עמום. מעודן.
איזה עמום בראש שלך?
תגיד חוצמזה, אין לך בושה? אין לך מצפון? אתה לא מתבייש לשאול
א ו ת י שאלות כאלה באמצע העבודה? טכנוקרט של מילים!!! סרסור
של אותיות....!! לוליין פואטי!
שתקי או שתקבלי כאפה בראש
ניצול ציני של קהל שבוי!!!
אני מזהיר אותך!!....
"ורק לעתים משהו בזווית העין מנצנץ, מרצד, זיכרון מתוק מבליח,
ונעלם בזריזות".
טוב, תשמע, יש לי עבודה פה להספיק, לך תסבול בשקט, תתבשל על זה
עוד קצת, תראה לי אחר כך
"זיכרון מתוק מבליח"...  אין, אין לו בושה!!!
- שרמוטה.
- כלב.
- חולירה!
"זיכרון מתוק מבליח... "
- מרשעת!
אני אעקור לך את השיניים אחת אחת, נראה איך הוא יבליח לך בלי
שיניים? מאוד מעניין
אני אלחך אותך מלמעלה למטה, תתפתלי ללא שליטה וכשתתחנני שאכנס
- אשאר בחוץ
- לא!!!!!
- כןןןןןן!!!!!
- לא!!!!!
- כןןןןן!!!!!
- נייבלה







והיום בפינתנו "תרבות ואמנות", נסייר בסימטה פלונית בתל אביב.
סימטה פלונית, כידוע, נמצאת בסמוך מאוד לסימטה אלמונית.
המטייל האלמוני, יכול חיש קל לבלבל ביניהן, מחמת הדמיון,
במיוחד בלילה, כשהוא מנסה להעביר זמן בין אירוע שעוד לא צבר
תאוצה לאירוע שלא התממש.
ואולם בעוד בסימטה אלמונית אין כלום,
בסימטה פלונית שוכן אריה.
והיום, בסיורנו תרבות ואמנות בימי המלך ג'ורג' החמישי, נבקר את
האריה וננסה להאכיל אותו.
מימין לאריה - גרם מדרגות לולייני. מעליו שתי מרפסות עגולות
מקושתות בניצב העושות שימוש בארכיטקטורה גמלונית מזרחית בעלת
מוטיבים ויטראז'יים דו-גוניים שהיו נפוצים באירופה במאה ה- 19.

משמאל לאריה, הביטו וראו, בית חרב שאיש אינו גר בו, חלונותיו
כבויים. אוי לאותו בזבוז, ניצב לו כסרקופג אין חפץ בו, ורק
עיטוריו המפוארים, בהם דגמים גיאומטריים וצמחיים העשויים בטוב
טעם בתבליט גבוה, מרמזים באיפוק על העבר העשיר הנאצר בכתליו
המתקלפים.
והנה במרכז החצר, ניצב האריה.
ניצב לו בדד.
האריה מגולף הבהט, מפנה את ראשו בחן לאחור.
המכסה שלו, המחובר בציר, עשוי בצורת זוג כנפיים ועליו גוזלים
קטנים. אריות מטיפוס זה, עשויי שנהב ועץ, מוכרים גם ממצרים,
אולם מאחר שתפוצתם העיקרית היא ברצועת החוף הסורית-ארצישראלית,
נראה כי מקורם בעולם הסורי-כנעני.
כידוע לך, נבלה, היום הוא יום הולדתי, החל במזל אריה, ואם נראה
לך שזהו צירוף מקרים שהבאת אותי דווקא לכאן, מכל הסמטאות
החשוכות שבדרך, הנך טועה טעות קשה.
עד לפני כשישים שנה, היו פנסים צבעוניים, מעוצבים בעידון
ובהידור רב, מחוברים לחללים הפעורים בפיו ובעיניו של האריה
ומשווים לו הבעה אלגנטית ומזרת אימה כאחד.  - הנה - כאן וכאן -
בארובות העיניים שכנו פנסים ירוקים עדינים אך מוצקים, ואילו
כאן - בחלל הפה -  פנס אדום רב עוצמה המשדר תקיפות, ויחד עם
זאת קורטוב מרומז של עמימות. בחללים אלו בדיוק, נמצאו גם עקבות
עתיקים של פיח, דבר המצביע על האפשרות שהם שימשו בזמנים קדומים
להבערת קטורת לצרכי פולחן אלילי, פולחן שפשרו לא נודע עד היום.
עוד אוסיף, כי אם נראה לך שאתה הולך לנשק אותי כאן ועכשיו
להצמיד אותי לבסיס האבן ולגרום לנשימתי לפרוח שוב ושוב (ושוב)
תוך שאתה הולם בנמרצות בירכיך השריריות (תולדה של שבוע מספק
בליגה למקומות עבודה) עד אשר אהפוך לשלולית אושר פועמת
ולחלוחית כשידך האחת מוצאת את דרכה מתחת לחולצתי הדקה כנייר
ואילו השניה אוחזת במהודק בסנטרי שלא אזוז ורק אור הירח לעורנו
והלילה חמים ולצוואר שלך ניחוח וטעם כשל ערמונים קלויים
אוהההההה - טעית בשנית! תרבות ואמנות. על זה, ועל זה בלבד,
ייסוב סיורנו היום.
נמשיכה איפה.
עם הזמן, ככל הנראה, לאחר שמתו כל התושבים בשכונה בזה אחר זה,
נשרו גם חוטי החשמל הלבנים הדקיקים מפיו של האריה, ממש כמו
תפרים מסוימים שהס מלהזכירם, והותירו אותו פעור בדממה. כן,
בדממה. ממש כפי שאנו צופים בו עכשיו.
בדממה.
כמו שואג את קריאתו הדמומה לאחיו האריות, אורב לשעת כושר לנער
את ראשו ולזנק משם כקפיץ משוחרר..... לקרוע את השמיים, להצטרף
לאחיו האריה המכונף מתל חי במטס מטורף, לראות את אורות העיר
הולכים וקטנים, מרצדים ומבליחים, לשרטט ציורים בשמי הלילה
בשובל אש וגופרית, להמטיר שבבי ניצוצות קטנים למזכרת, להתמזג
במטר המטאוריטים של חודש אוגוסט, למלא משאלות, להמשיך ולהרחיק
מעלה מעלה מעלה ולהפוך לנקודה קטנה של אור, להישאר ברקיע כמזל
אריה.
דממה ותרבותיות.
תרבות ואמנות.

עידון.

איפוק.

מ ת י נ ו ת.


========================



הטקסט מתכתב עם שירו של אפריימון: "כשנהיה חברים"

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-1010-4785925,00.html











loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עזוב אותך
מלהתרסק על
מגדלים. כשאתה
באמת צמא,
ספרייט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/9/03 14:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ציפור עט

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה