כשכואב תמיד יורד גשם וברד...
מרגישים את כל הרגשות פועלים כאחד.
כולם מתאחדים, חושבים על הרגעים הטובים...
נזכרים בה שרה וכולם שרים.
חושבים עליה, שוב בוכים כאחד...
מזכירים זיכרונות, צוחקים במאוחד.
אוהבים אותה ותמיד נאהב,
זה דרכו של עולם... הלב מרגיש רעב,
געגועים מציפים לדבר שהיה...
דבר שלעולם לא יחזור חזרה.
זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה יעבור...
כמו החושך שהופך אט אט לאור...
היא תמיד תישאר אתנו כאן,
זה שונה... לעולם לא נראה אותה בזה הזמן,
אך אולי יום אחד נפגוש אותה מזה הצד...
אוהבים אותך! מתגעגעים במיוחד!
את הארת  לנו את החיים!
לימדת לקחים, נתת תשובה...
החיים צריכים להתנהל בשמחה.
ריקודים, שירים, מחשבות שמחות עד הסוף...
נזכור אותך תמיד כשנסתכל על החוף.
על האופק הלא נגמר, על רעש הגלים,
אותך לא אוכל לתאר במילים...
תמיד היית ותמיד תהיי
הסמל לשמחה שקיימת בי.
את סבלת את השטויות שלי והפכת אותן לשלך...
המקום בלבבי שייך רק לך!
מעתה ועד עולם...
את הסיבה שלא אפחד ביום שאצטרך לפגוש אותך שם.