מוקדש לאהובתי ולשותפתי אלכסנדרה, ואך ורק לה.

"אז...?"

"אז ככה זה היה, ממש ככה. לא ידענו כלום. לא ידענו שגרנו אחד
ליד השני ארבע שנים רצופות. לא ידענו שלמדנו באותו בית הספר
היסודי במשך 6 שנים. אפילו לא ידענו שיש לנו אותו שם משפחה,
שכמו שאתה יודע הוא די נדיר!!"

"כן,כן....אז איך בכל זאת....?"

"אהה...זה קרה באיזו משלחת אירוח. זרקתי לה מלפפון על הראש
שפספס אותה ממש בכמה סנטימטרים, היא הסתובבה, הסתכלה, קראתי לה
לבוא לשבת לידי וללבן את העניינים, ומאז הכול הסטוריה."

"ומה באמת.....מה באמת היה מאז?"

"התקשרתי אליה אחרי שבועיים, והייתה לנו אחלה של שיחה בטלפון.
קבענו להיפגש מבלי אפילו שידענו את כל הזהויות בינינו, ונפגשנו
אחרי כמה ימים.
האמת שהכול הלך נגדנו. לאבא שלי היה תקר כשהוא הסיע אותי אליה,
אז איחרתי, וכדי להספיק לסרט הזמנו מונית ספיישל, רק שהיא
התחילה לנסוע בכביש הראשי בדיוק לכיוון ההפוך, ועד ששמנו לב
כבר היינו רחוקים. כשהגענו לסרט כבר איחרנו, ובדיוק כשהגענו
קרתה הפסקת חשמל באולם. הייתי בטוח שכל העולם יוצא נגדנו ולא
נועדנו זה לזו, אבל היא הרגיעה אותי כל הזמן ואמרה שהכול
יסתדר."

"ו....הסתדר?"

"ועוד איך הסתדר! בפגישה השניה כבר חשפנו את הקרבה שהייתה
בינינו במהלך כל החיים. ובפגישה השלישית לא יכולנו להוריד אחד
מהשני את הידיים."

"ומאז?"

"מאז, אוי מאז, מאז זרמו הרבה מים בנהר. התחלנו להיות בקשר
רציני. אני כמו כל גבר טיפוסי, מנסה להרשים אותה עם כל ההישגים
שלי. לה זה לא הזיז כמובן, אבל אז עוד לא ידעתי. סבא שלה נפטר
מייד כשהתחלנו לצאת, ואבא שלה קיבל התקף לב לא הרבה לאחר מכן,
ואז גם אני התאשפזתי בבית חולים בגלל סיבוכים בבטן. הייתי בטוח
שאנחנו גורמים רק אסונות לעולם שמסביב, אבל היא הרגיעה אותי
כמו תמיד.
ואז התחלנו ממש להתקרב אחד לשני, והעסק התחיל להסתבך. התאהבנו,
נקשרנו, היא הפכה להיות תלויה בי, שכל מטרתה לרצות אותי ושלא
אפגע בכל מחיר. אשקר אם אומר שלא היה לי חלק בזה, רציתי בזה
בהתחלה, והשפעתי על המוח הצעיר והתמים שלה כדי להשיג את שלי,
אבל כשראיתי עד כמה נמוך היא יכולה לרדת ממש כאב לי הלב,
ורציתי שנפסיק עם זה. אז הפסקנו. והיא הפכה להיות לבן אדם חזק
יותר ועצמאי יותר. בן אדם ממש שונה, טוב יותר. בגלל זה, אני
התאהבתי בה עוד יותר ואז אני הפכתי להיות תלוי בה באופן
קיצוני. ואז גם אני נפגעתי בגדול, אז גם עם זה הפסקנו מייד.
אחרי זה הכול נראה כמו ישוב על מקומו בשלום ונמשיך בדרכנו אבל
אז עניין המין הפריד בינינו. לא קיימנו יחסי מין, והיא הייתה
אובססיבית בכל מה שקשור לנושא המין. אחרי זה היא הפסיקה להיות
כזאת, ואני נהפכתי לאובססיבי בנושא. בקיצור......סבטוחה שלמה,
וזה רק על קצה המזלג."

"ועכשיו....?"

"עכשיו? עכשיו אשקר אם אומר לך שמשהו נשאר אותו הדבר. אני כבר
לא אותו בן אדם יהיר, והגיוני להפליא שהייתי. השתניתי, בחלקי
הגדול בשבילה - בשבילנו. אני אדם אחר עכשיו. היא בדיוק כמוני,
הפסיקה להיות הבחורה חסרת הביטחון והתלותית שהייתה. היא השתנתה
בשבילי - בשבילנו. היא אדם אחר עכשיו.
אשקר גם אם אומר שמשהו השתנה. כי אני עדיין אותו הבן אדם שהיא
התאהבה בו, והיא עדיין אותה הבחורה שבה התאהבתי. ואחרי כל הזמן
הזה, וכל השינויים האלו שהפכו אותנו לאנשים אחרים, הבנו ולמדנו
את מה שהיינו צריכים להשכיל ולהבין מייד כשהתחלנו לצאת."

"ומה זה?"

"לקבל אחד את השני בדיוק כמו שאנחנו, ולא לדרוש יותר."

"אז אתם מאושרים?"

"זה שולי. אנחנו תמיד מאושרים. יותר חשוב מזה, אנחנו חיים.
חיים ואוהבים."

"אפשר ממש לכתוב עליכם רומן אתם."

"רומן? לא, לא, אנחנו לא רומן, באמת שלא. רק סיפור, זה הכול.
סיפור קצר אולי, וגם זה יותר מדי".