הכל שחור פה בחיים.
כולם שותים, כולם נופלים.
איפה האור שבחיי?
דמעות זולגות בשתי עיניי.
ואני כואב.
ואני נופל ומתאהב.

וכשכואב כולם צוחקים.
להם אכפת מסימנים.
סתם מזוכיסט קטן בצד.
אסור בפומבי, מותר מול אף אחד.
ואני נשבר.
ואני נגמר.
ואני נזכר ומתאהב.

וכשנהיה חשוך הכל,
ואני כבר לא יכול,
לוקח משהו כואב,
לא משהו חד, פשוט מתאהב.
ואז אני נחנק.
ואז הכל נמחק.
ולו לא אכפת שאני מתאהב.