כבר המון זמן שלא כתבתי.
ואני כן ילדה שכותבת.
פשוט לא יצא לי, בזמן האחרון, באמת לשבת ופשוט...לכתוב...אפילו
האותיות במקלדת כבר מתבלבלות לי..ולחשוב שרציתי לפני כמה זמן
ללמוד כתיבה עיוורת. אבל טוב לי ככה: אני מסתכלת על המקלדת,
וכל כמה זמן קוראת את מה שכתבתי ומתכנת שגיאות...
אז הנה, עכשיו מצאתי זמן מצוין- שישי אחרי הצוהריים, אחרי
הארוחה המשפחתית, אחרי ריכולים וריבים, אחרי הרבה מאוד זמן שלא
כתבתי.
אני יושבת מול המחשב, שמה איזה שיר, מכוונת את גודל הדף ל90,
כמו שאני אוהבת, את הפונט- אנה, כמובן, ואת הגודל (14...)
ומתחילה לכתוב.

אבל על מה...

לפני חודש בערך, עבדתי בקייטנה, בה הייתי אחראית על ההסעות של
הילדים מכל העיר לקייטנה.
התחנה הראשונה הייתה ליד החנות junior בויצמן, מול אלאדין.
אז אני יושבת שם בוקר אחד, עם המדריכה שהייתה איתי, ומחכות
לאוטובוס. פתאום, אנחנו קולטות שבצד השני של הרחוב יש איזה רב
או חזן או משהו כזה, יורד ממדרגות, ומתחיל לחפש משהו. לא כל כך
הבנו מה הוא עושה. הוא התחיל לדבר עם כל מיני אנשים שעברו
ברחוב, והתחלנו להבין שהוא מחפש אנשים למניין.

מניין=  עשרה יהודים- המספר המזערי הדרוש לתפילה בציבור (מילון
ספיר)
המספר המזערי. המספר הקטן ביותר שיכלו לחשוב עליו חכמינו. אני
בטוחה שהם חשבו על עשרה יהודים, כדרישה לא מוגזמת מדיי, דרישה
שיוכל לעמוד בה העם היהודי המפואר, עם הסגולה.

מילא היה יוצא מצב שלא הגיעו עשרה אנשים לתפילה. אחד חולה, שני
היה חייב לגשת אל הבנק, שלישי חזר אתמול מאוחר בלילה מחתונה.
מילא.
אך מכל האנשים ששאל הרב/ חזן ברחוב אם מוכנים הם לעלות להשלים
מניין, אחד באמת הסכים.

מצווה= צו אלוהי, כל אחד מחוקי התורה (מילון ספיר)
רוב העם כיום הוא חילוני. ולכל אחד מאתנו יש הגדרה אחרת
לחילוני. אך כולנו יהודים. סבבה. לכן אני מבינה מדוע ההסבר הזה
של "תעשה מצווה" לא עבד לרב חזן שלנו, כי לא כולנו מקיימים את
חוקי התורה, אז למה להתחיל עכשיו?..
מצווה (2)= מעשה טוב, מעשה צדקה- בעיקר עזרה לזולת. (מילון
ספיר)
"כל ישראל אחים"- חילונים ודתיים. כולנו יהודים- חילונים
ודתיים. אז למה אף אחד מאותם האנשים לא עלה ועשה מצווה? למה אף
אחד מהם לא השלים מניין? כי הוא לא אדם מאמין? לא צריך להיות
אדם מאמין בשביל לעזור לזולת.
אני חושבת, שכל עוד עזרת לאדם אחד להגשים את מה שהוא מאמין בו,
ובמקרה זה- התפללת איתו, זה לא משנה אם אתה מאמין בזה או לא-
עזרת לאותו אדם, הוא מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו, אחרי שהצטרפת
אליו.

הגעתי לגיל 16 במאי, אבל לא היה לי כוח ללכת להוציא תעודת
זהות. בשביל מה?..
סיימתי לעבוד בקייטנה, והייתי אמורה לקבל משכורת, והחלטתי
לפתוח חשבון בנק. חשבתי, שבשביל חשבון בנק צריך תעודת זהות, אז
הלכתי להוציא.
אחרי כל הפרוצדורה המשרדית וקצת פרוטקציות מאמא, קיבלתי את
התעודה שלי- אני, אזרחית ישראל, ואם יעצרו אותי ברחוב או משהו,
יש לי תעודת זהות להוכיח את זה.
בעודי מתרגשת הסתכלתי בת.ז שלי, וראיתי, שבסעיף "לאום" ,
מסומנות שמונה כוכביות קטנות ().

לאום= עם, אומה . (מילון ספיר)
אומה= עם, לאום. (מילון ספיר)
עם= קיבוץ אנשים ממוצא אחד שיש להם ארץ, היסטוריה, תרבות ולשון
משותפות, לאום, אומה. (מילון ספיר)

עם ישראל. יש לנו ארץ- ארץ ישראל, יש לנו היסטוריה, יש תרבות,
יש לשון, והכל משותף- אז איך זה שאין לנו לאום?
אני תמיד חשבתי שהלאום שלנו הוא יהודי, אבל כנראה שהלאום שלנו
הוא

.
מה שקרה הוא שקמה קבוצה של אנשים ואמרה "אנחנו הלאום שלנו הוא
ישראלי! לא יהודי!" ומיד החל דיון על האם הלאום שלנו הוא יהודי
או ישראלי, מכייון שיש גם תושבי מדינת ישראל שהלאום שלהם הוא
ערבי, או דרוזי וכו', ואז כתיבת "לאום ישראלי" פותרת את הבעיה.

מה שאני לא מבינה הוא זה- מדינת ישראל קמה בהחלטה שזאת מדינה
לעם היהודי, ולא תהיה הפרדה בין דת למדינה. כלומר- העם היהודי,
מדינת היהודים, הלאום- יהודי. על מה הויכוח?...

השומריה ה-9. איזו התרגשות. כל חניכי השומר הצעיר בעולם במקום
אחד. המון אנשים שלא ראית, המון אנשים שעוד לא הכרת, וכולם
מנסים לתפוס כמה שיותר חוויות שעפות שם ברוח.
שומריה לומדת. חוג משותף לנו ולחו"לניקים. לחוג שלנו הצטרפו
חבר'ה מהונגריה. דווקא נחמדים...
הם סיפרו לנו על החיים בהונגריה בפרט, ובאירופה בכלל.
אחת מהבנות, סיפרה שהיא היהודייה היחידה בכיתה שלה, וזה מקשה
עליה קצת, כי יש לה אנטישמים בכיתה והיא מאוד לא רוצה שיגלו
שהיא יהודייה. בתנועה לעומת זאת, בקן שלהם בבודפשט, היא יכולה
להרגיש הרבה יותר בנוח עם העובדה שהיא יהודייה, ולחלוק כל מיני
מנהגים עם שאר החבר'ה בקן שלה.
לחלק מאתנו, הישראליים, זה הביא נחת- לשמוע שיש להם בקן סביבה
מוכרת, ותומכת. לי, זה היה מוזר. מאוד מוזר.
היא מסתירה את זה שהיא יהודייה? אני בחיים לא חשבתי על זה
אפילו! אני בכלל לא חושבת שחשבתי על מה זה להיות יהודייה. מה
זה מסמל, מה זה אומר לגביי, לגבינו, לגבי מדינת ישראל.
אולי רק ביום השואה או בסביבתו יוצא לכמה מאתנו לחשוב על מזה
להיות יהודי, או כשיש פיגוע, או כשאומרים "אין לי ארץ אחרת"
ומתכוונים לזה שבכל מקום אחר ישנאו אותנו- בגלל שאנחנו
יהודיים.
אבל יש לזה גם צד טוב, ליהדות. החגים שלנו, לדוגמא. החגים
מהתנ"ך (פסח, סוכות, חנוכה..) וגם החגים האזרחיים (יום
העצמאות, יום הזיכרון..)
את כל החגים שלנו, אנחנו חוגגים בגלל שאנחנו יהודים!

מה שאני מנסה להגיד זה, שבחופש הזה, קרו לי כל מיני מקרים
שגרמו לי טיפל'ה לחשוב על היהדות שלי. אני עוד לא סיימתי לחשוב
עליה, זה נושא גדול ומורכב, אבל אני שמחה שפקחו לי את העיניים,
כי אני קצת מרגישה שאני לא באמת יודעת מה אני, מבחינה דתית,
ומה זה אומר בכלל, וקצת חבל- כי כולנו חלק ממשהו גדול, מעם,
מדת, שאנחנו לא מכירים. וברור שאנחנו "מכירים" את הדת שלנו,
ואת המנהגים ואת האוכל, אבל מה זה באמת אומר?..
אני לא סגורה מה זה אומר שאנחנו לא מכירים את הדת הזו, אני רק
יודעת שאני מרגישה מבולבלת, ואני לא רוצה לוותר ולהדחיק את
המחשבות המבלבלות האלה, כי זה חשוב שנדע. הדורות מתחלפים וככל
שהשנים עוברות אנחנו מתרחקים עוד ועוד מהדת, מהשורשים, ובסוף
יקרה מצב שלא נדע מה הדת הזאת אמרה, ומה היה מיוחד בה.