דניאל עמד והביט בפה פעור. הוא ידע שהוא נמצא בתוך רגע מרגש,
שספק אם אי פעם ישוב. חצי שעה לפחות הוא עמד שם, זוג אישוניו
ממוקדים בזוג דברים מאד ספציפי. אכן, זאת הייתה הפעם הראשונה
שדניאל ראה חזה של אישה במלוא תפארתו. "זה יפהפה", אמר והזיל
דמעה בלי למצמץ. הוא יכול היה להישאר שם עד סוף ימיו, אם קולה
של אמו לא היה קוטע את הפנטזיה הקסומה שבה הוא היה שרוי.
"דניאל, היית מספיק בים, בוא לחדר כבר". ניתן היה לשים לב
שהערה זאת נזרקה לחלל האוויר בצורה סתמית, משום שאם הייתה אמו
של דניאל רואה במה מבטו ממוקד, הייתה מצורפת להערה זאת נזיפה
רצינית, לפחות. דניאל דחף את עצמו חזק מאד על מנת לנתק את עצמו
ממצב ההלם הטוטלי שבו היה שרוי, ולמרות שהוא היה כרגע בדרך
לחדרו, כל שהוא היה יכול לראות היה רק זוג שדיים חטובים
מעוצבים, מביטים אליו, קורצים לו, הראשונים שלו. הוא נכנס
למעלית. על דופן המעלית היו להן, מסודרות בטורים, 16 פטמות.
ולא סתם פטמות, אלא פטמות של שוודית מבורכת וחופשיה. "שאלוהים
יברך את אירופה", לחש לעצמו ולחץ על הפטמה השביעית מלמטה.
המעלית טסה מעלה ודניאל כבר לא היה יוכל להתאפק עד הרגע שבו
יוכל לתעד רשמית ביומן "ההתבגרות" שלו את החוויה האדירה שחווה.