[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלעד יובל
/
מנהטן

יום אביבי יפיפה במנהטן עם שמיים כחולים ובלי שום זכר לעננים.
והכחול שלמעלה מוכפל פי עשרת מונים בעת שהוא משתקף ומרצד על
חלונות זכוכית אטומים של בניינים גבוהים ממתכת. ורוחות חמימות
מלטפות את האנשים האדישים של ניו יורק, חולפות על שמשות
המוניות הצהובות וממשיכות הלאה, במשחק התופסת האינסופי עם משב
הרוח שמאחוריהן. וכל הצפירות, וחרחורי המנוע, ושיחות האנשים
השקועים כל אחד בעולמו שלו, כל אלה מתאחדים להרמוניה אחת
גדולה. והוא, ישוב לו על סוסו במרכז טיימס סקוור, ממש מתחת
לפרסומת הענקית לקולה,מבט מבולבל בעיניו, לבוש בכובע רחב
השוליים שלו , הווסט מעור והחולצה המשובצת. אותו קאובוי מסוקס,
עם מכנסי הבוקרים הקלאסיים שלו ועם מגפי העור המהודרים שלו, רק
הוא מצליח לשבור את ההרמוניה.

ומדי פעם הוא מסתובב, מחפש דבר מה אינו נודע באופק, מכווץ את
עיניו בניסיון למצוא דבר רחוק. ועיניו, זוג אגמים
צחורים,כחולים, ובהירים, מסונוורות באופן תמידי מן הפלאשים
הסובבים אשר בוקעים ממצלמות התיירים שמקיפים אותו. למרות שאין
הם מבינים את מקומו של הבוקר במנהטן, אין זה יפריע להם לצלם כל
דבר אשר יכול להיראות טוב בתוך אלבום תמונות. הבוקר משתעל
קשות, הרי מה לבוקר ולזיהום אוויר רצחני של מטרופולין צפוף.
נהג מונית מטורף לוקח פנייה חדה ליד הבוקר בניסיון להבהיל את
הסוס ואולי להשיג צחוק קל, אבל הסוס אינו מניד עפעף, כי סוסים
של בוקרים מאולפים בצורה יוצאת דופן, כזאת שיוצרת קשר של אהבה
בין הסוס לרוכבו. " סוס טוב", מחמיא הרוכב לסוסו וממשיך לחפש
דבר מה באופק.

" סליחה בחור", אמר השוטר הניו יורקי שניגש לבוקר, " אני לא
יודע מאיזה בית חולים למשוגעים ברחת אבל אצלנו בניו יורק אנחנו
לא כל כך אוהבים בוקרים, במיוחד לא במרכזם של רחובות ראשיים".
הבוקר שתק. " יואו בחור! אתה מבין מה שאני אומר לך? תתפנה
מפה", חזר ואמר השוטר הפעם בטון תקיף יותר. " כן אדוני אני
מבין", אמר הבוקר ממרומי סוסו בטון מרגיע, " אני פשוט המאגף
ואני לא יכול ללכת עד שהוא יגיע". " אין לי שמץ של מושג על מה
אתה מדבר. אני רושם לך פה דו"ח על הפרת הסדר הציבורי והולך
להביא עזרה, אל תזוז!", השוטר הדביק על הסוס את הדו"ח והלך
להביא את התגבורת שלו בעת שהבוקר המשיך לחפש את הדבר שלו בין
גורדי השחקים המקיפים אותו.

הבוקר עמד באותו מקום כבר שעות על גבי שעות ועדיין מבט התקווה
לא מש מעיניו. השמש כבר החלה לשקוע בענני הערפיח התמידיים
שסובבים את מנהטן, ועדיין שום דבר לא השתנה מהבוקר. המוניות
עדיין צפצפו, שלטי הניאון של טיימס סקוור המשיכו זוהרים
ומפרסמים בצבעיהם מרהיבים, ואף אחד מן האנשים המקיפים את אותו
קאובוי מנותק לא הצליח להתנתק מעולמו הפנימי או לפחות מן
הפלאפון שלו. ראש העיר מגיע אל האזור, אולי בחיפוש אחרי פרסום
אחרון לפני הבחירות. " חייך!", אמר לבוקר בעת שעשרות פלאשים
סנוורו את השניים. הכתבים קיבלו מה שרצו והלכו, למחרת בעיתון
היו לתמונה אפילו מילים מצורפות אליה. " עכשיו תקשיב, אני מזהה
אטרקציה תיירותית שאני רואה אותה, ואני מסכים לוותר על כל הקטע
הזה שאתה משוגע אם תסכים לבוא לעבוד אצלי",  ראש העיר הציע
וגירד בפדחתו המתקרחת. " תקשיב אדון", הגיב הבוקר בטון הרגוע
הרגיל שלו, " תודה לך על ההצעה, אבל אני לא אשאר כאן עוד הרבה
זמן. עוד מעט העדר שלי מגיע ואני אסתלק מפה", הוא הוריד קצת את
שולי הכובע שלו וקרץ קריצה מתחכמת. ראש העיר המזדקן צחק צחוק
מתגלגל, אוחז בבטנו התפוחה והרוטטת. " עדר?! באמצע מנהטן?!
באיזה עולם אתה חיי?", ראש העיר המשיך לצחוק. " רק עוד כמה
דקות...", אמר הבוקר לעצמו, "רק עוד כמה דקות". " תקשיב בחור,
אם אתה לא הולך לשתף פעולה אז אני אאלץ לקרוא לאנשים מבית
המשוגעים שיבואו ו...", דבריו חסרים המשמעות של ראש העיר נקטעו
ע"י רעם ארוך ומתגלגל. " הנה הם באים...", אמר הבוקר וחיוך
גדול נמרח על פניו.

התנועה עצרה במקומה, האנשים ברחוב עמדו קפואים, עיניהם מקובעות
בענן האבק המיתמר בקצה הרחוב האינסופי. סוף סוף דבר מה הצליח
להוציא אותם מעולמם הפנימי ומן האדישות שלהם, כנראה שניו
יורקרים מבינים רק ענני אבק ענקיים. קולו של הרעם הלך והתחזק
בעת שהעדר החל מתקרב לעבר טיימס סקוור.מתקרב ומתקרב, עד אשר כל
מה שניתן היה לשמוע היה רעם חזק, ומסביב היה הכל אבק. העדר
הגיע, רומס בדרכו מוניות צהובות, לימוזינות, וסתם מכוניות
שלרוע מזלם נקלעו לאזור. " טוב, זה העדר שלי", אמר הבוקר לראש
העיר שעמד לו קפוא והמום עם מבט מזוגג בעיניו, " היה נחמד,
מקום יפה יש לך פה, להתראות!". הבוקר הלהיב את סוסו והחל לרוץ
ליד עדר הבאפלו האימתני שפלש למנהטן, מוביל אותם בעדינות לעבר
כרי הדשא האינסופיים של סנטרל פארק בעת ששורה ענקית של מכוניות
הרוסות מתוות את הדרך שבא עובר העדר. הבוקר החל מתרחק והעדר
איתו, הרעם נחלש וענן האבק שאפף את העיר החל מתפוגג לו.
ובמהרה, 20 דקות בערך, חזרו האנשים לדבר בפלאפון וביניהם,
והמוניות ששרדו המשיכו לנסוע, גובות מחיר כפול ,מנצלות את המצב
שנוצר. " אני חושב שכל הקטע הזה עם קאובוי באמצע מנהטן זה בעצם
מטאפורה מאד עמוקה שמתייחסת להתנגשות שנוצרה בין העולם
הטכנולוגי והעולם הישן, ועם זאת זה גם מייצג את האדישות והאי
אכפתיות שלנו בתור בני אדם כלפי כל....", " היי בחורצ'יק!",
קטע איש העסקים העצבני את מוכר הנקניקיות הפילוסופי, " אם
הייתי רוצה לשמוע חירבושים פילוסופים הייתי פונה למקצוענים,
ממך כל מה שאני רוצה זה נקניקייה בלחמנייה עם קצת כרוב כבוש
בצד". "כן אדוני, סליחה אדוני", אמר המוכר וסיפק לאיש העסקים
את הנקניקייה שלו. איש העסקים לקח את הנקניקייה והמשיך ללכת
ברחוב, חולף באדישות ליד שורה ארוכה של מכוניות רמוסות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בטח מישהו עשה
את זה כבר יותר
טוב


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/9/03 14:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלעד יובל

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה