אפרתול השבלול / מחשבות בודדות |
בורידיי זורמות תקופות מחיי.
שערי נושר על ריצפת הבטון.
ידיי מגששות אל עבר החלון.
טועמת את פרי המוות.
משלמת בדמי על כל פשע וחטא.
מוצאת את עצמי שוממת ודוממה.
ליבי מפריח את השממה.
ודמי שניגר מפצעיי החדים,
מזכיר לי את אהבתי לחיים.
והסכין התמימה שמונחת לידי,
מזכירה לי את ערגתי למותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|