מעגלים של סירנות בספירה לאחור.
זה מטריד על גבול האי שפיות
אבל משום מה אותך זה מרגיע.
אתה מוזר.

החלטת להצטרף וזה ריגש אותי,
כי אתה בדרך כלל לא נשאר.

אז בוא וחפש יחד איתי את הסימבוליות שפעם תיפקדנו.
רק אתה יודע איפה היא,
אתה מיוחד.

אתה שמח כשנדמה לך שהפסקתי,
כי אתה תמיד שואף לנשום לבד.

וכשנמאס כבר מה"ביחד",
פונות הנטיות שלך אל האני שבצד.
כואב לי כבר מהבזיון ,
של העמדת פניי מוטרד.

אתה לבד.

באטמוספירה של עולם מושמד.
ואולי זה העונש שלך
לחיות ככה
לעד.