אני שוכב לי במיטה ומחזיר את הדובון הכתמתם צהבהב שלי.
אנחנו מבינים עכשיו,
מבינים כמה אנחנו פגיעים ונואשים.
הכל בגלל אישה אחת ארורה שאנחנו כל כך שונאים,
אבל עכשיו עולה בראשי הרעיון והפיתרון,
אני לא אוהב אותה,
אלא את מה שהיא מיצגת,
אינני אוהב אותה יותר מכל אישה יפה אחרת,
כמובן שיש לי תקוות,
אז מה אם הן נדושות.
את לא כל כך מיוחדת,
אני סתם שונא אותך.
באמת שאין לי מושג למה אני ממשיך לחשוב עליך כל הזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.