לא חשבתי שהוא כזה...אני מתכוונת-ההיגיון. אף פעם לא הקשבתי לו
קודם. הייתי אימפולסיבית, אחת שפועלת מהנשמה וגם הייתי גאה
בכך. עד שפגשתי את אורן...
הוא היה כל דבר ששנאתי, מחושב, מאורגן, אחראי ועם כל זה לא
מספיק-גם חכם. אבל מבט אחד בעיניו והייתי שבויה. כמובן וכפי
שקורה לעיתים קרובות, אורן לא ממש הבחין בקיומי מה שגרם לי
להפוך מפרפר עליז ושמח ליתוש דיי עצוב. ואז בערב קודר ומוצף
רחמים עצמיים- הוא הופיע. בהתחלה לא זיהיתי שזה הוא, אך
כשהתקרב אי אפשר היה לפספס. "שלום" אמר ואני רק ישבתי שם המומה
מכדיי לענות. "החלטתי" המשיך " שזה זמן טוב שתפגשי אותי". ההלם
התגבר, אבל לא כל יום אני פוגשת את ההיגיון ולא כל יום הוא
מספר לי בחוצפה על החלטותיו, אז החלטתי אני, לשתוק ולתת לו
לדבר.  "יאללה כפרה, אין לי הרבה זמן,  תוצאי וודקה ונתחיל
לדסקס". ההיגיון רוצה וודקה. "אין לך משהו עם שליטה?" שאלתי
בתמימות. הוא הזדקף בעצבנות "מה את חושבת? שכשאתה אחראי אסור
להנות? עכשיו דיי עם השאלות הטיפשיות ולכי תביאי בקבוק!" כנראה
שההיגיון של היום הוא לא מה שהיה פעם. הבאתי לו בקבוק, והנקניק
הזה, לגימה קטנה וכבר כל הקלפים על השולחן. מתחיל ליעץ. "אז
ככה מתוקה" אומר ההיגיון ולשונו מתנדנדת בתוך פיו " אורן שלנו,
איך לומר בעדינות? לא הייתי עושה לו טובה.  אז תעשי לעצמך טובה
ושכחי מהאידיוט..."
"זהו? אלו מילות החוכמה שבאת לומר לי-לשכוח מהאידיוט? היגיון
אני מאוכזבת"
"מילות חוכמה את רוצה? מה לא טוב לך? בבקשה...לאף אחד לא
אכפת!"
"מה?"
"לאף אחד לא אכפת! אף אחד לא שם זין על אף אחד חוץ מעל עצמו
ואלו הם דברי בחוכמה הטובים ביותר שאוכל לתת לך!"
"היגיון, מה הרגשי נחיתות? מאיפה זה בא?"
"מה את חושבת שאת היחידה עם בעיות? להגיון לא נשבר הלב? אף פעם
לא מעבד שליטה?"
"סליחה הגיון לא ידעתי" מיהרתי להרגיע...אך מאוחר מדיי, פרץ
דמעות הציף את עיניו ואני נותרתי עם הגיון בהתקף של עיבוד
שליטה...
"היא, היא הייתה הכל..."דיבר מבעד לדמעות " ואז בוקר אחד אתה
קם ומגלה פתק שבו הזונה מספרת לך כמה שהיא מצטערת, ושהיא מקווה
שיבוא היום ותסלח לה וכל הבולשיט..."
"ברצינות? נפנפה אותך ככה?"
הוא לא ענה, רק יבב. כשסיים את בקבוק הוודקה הוא עוד ישב שם
רועד מבכי. בארבע לפנות בוקר מצא לנכון סוף סוף ללכת...כי
לנהוג הוא לא יכול...
"ביי...ותודה" הוא אמר בפנים נפוחים.
"ביי היגיון" מלמלתי בעייפות... לפתע כבר לא הייתי עצובה.
הרהרתי שוב באורן, המחושב ההגיוני. לא חשבתי שהוא כזה...אני
מתכוונת-ההגיון.