בן חמישים ושבע,
גרוש פעמיים,
בלוויה שלך אף אחד כבר לא יבכה.
בת אחת,
היא כבר אישה,
לפעמים נדמה לך שהיא בכלל היתה מעדיפה אבא שונה.
גר לבד,(הכלב מת לפני שבועיים)
לא, זה לא שלא האכלת אותו, הוא פשוט היה כבר מבוגר.
בן חמישים ושבע, בפנסיה, גומר את החיים לבד.
מפנטז על מישהי שתגיד לך להניח את הסיגריה מהיד,
תגיד לך להפסיק רגע עם בקבוקון העראק הקטן שלך
ותיקח אותך למקום שבו תרגיש
שוב פעם
בן שלושים.

מתחיל עם בחורות,
ממילא לא יצא מזה כלום,
אתה בגיל שבו שום דבר כבר לא משנה,
עשר שנים יותר, עשר שנים פחות
בוהה בילדות בנות שתיים עשרה ברחוב,
לפעמים קורץ,
כן, קורץ.

רואה קבצן זקן ברחוב
נותן לו עשרים,
ממילא אין לך על מה לבזבז
חולצות עם אמרות סתמיות,
וסיגריות ואלכוהול זה לא נחשב.
אל תעשן,
אומר הקבצן.

אתה זורק את הסיגריה ודורך עליה עם נעלי הנייק המשוכללות,
חושב שגיל חמישים ושבע זה הגיל שבו אפשר להתחיל.

מחייך לעצמך וחושב, "או אולי לא."