[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניר מאלבוגט
/
סצנות מעלית

זה יצר מצב די מביך, להיתקע במעלית איתה, מה עושים? נהייה חם
כבר והמאוורר המחורבן הפסיק לפעול, לחצנו כמה פעמים על כפתור
האזעקה, פעם אני לוחץ ופעם היא.  אדון יגל מהקומה הרביעית ניסה
להרגיע אותנו בכך שטלפן לתחנת מכבי האש של פתח תקווה והם כבר
בדרך. אף פעם לא סמכתי על מכבי האש בפתח תקווה, הם התחנה
היחידה שהצלחה לשרוף לעצמה את התחנה; "הסנדלר הולך יחף", אם
תרצו.  

אפרופו יחף ,שימרית כבר חלצה את נעליי הפלטפורמה השחורות שלה
והתיישבה בנואשות על רצפת המעלית.  הייתי ביחידת החילוץ של
פיקוד העורף אך לא חשבתי על מקרה שבו אנסה לחלץ את עצמי.
היא הייתה מדהימה, כל סנטימטר במטר שישים וחמש שלה בורך על ידי
אלוהים.  הודיתי לו בלב על שהעניק להוריה גנים נפלאים שכאלו,
בעודי מחפש את עצמי בתוך המעלית של הבניין שלה היא נסתה לפתח
דו שיח אך בטון לא מלבב במיוחד.
"אני יכולה להבין מה באת לחפש כאן? אני כבר אבודה לך אז באת
לראות מה שלום ועד הבית?"  
אני מת על העקיצות שלה.  בגלגול הבא היא דבורה על בליינד.
"אמרתי לך, באתי לברר מה קרה לך ולאגו המנופח שלך, את נעזרת
במשאבה כדי לנפח אותו."
היא התעצבנה והווריד במצח שלה החל לצאת.
"לא חמוד, בשביל לנפח אותו יש לי פודלים כמוך..."
זה היה אחד המשפטים היותר משפילים שכוונו אליי ואז במקום
להמשיך במרתון העקיצות שיניתי נתיב:
"רוצה לדעת למה באמת באתי?  אני אגיד לך.  באתי כי... כי אני
פשוט... לא יכול בלעדייך.  אוקיי, אמרתי את זה."

שמענו צחקוקים ואדון יגל צעק: "עוד רבע שעה באים לחלץ אתכם
מהטלנובלה הזאת".
נאנחתי.  "למה באת אחרי למעלית? "  
"כי רציתי לוודא שאתה הולך פעם אחת ולתמיד.  איך אתה מסוגל
לעשות את זה לי או בכלל לכל איש. אתה יודע איך הורדת לי הבטחון
ואת האגו?", פה היא קצת סתרה את עצמה אבל העלמתי עין היא
המשיכה, ובינתיים הורדתי את חולצתי כי הטמפרטורת הצטברו לשיא
בתוך המעלית.
"אני באה אליך הבייתה ,רוצה להוציא אותך לארוחת בוקר ומה שאני
רואה זה אותך בדוגי סטייל, כשאתה הדוגי!!  מה, התחרפנת?!  מה,
אתה חושב שזה כדורגל שעוברים קבוצות מתי שבא לך?!?  אתה היית
מחויב לי ושעממתי אותך?!  באמת אני רוצה לדעת למה?"
יגל הבן-זונה לא הפסיק לצחוק וצעק לעבר הפיר: "אולי כדאי שאגיד
לכבאים לחכות, זה רק משתפר". ואז יגל הפסיק לצחוק מכיוון
שעידכנתי אותו בפרט "שולי": "היי יגל תשאל את יואב הבן שלך
איפה הוא היה אתמול בלילה ותמסור לו שנהניתי מאוד!!"

לפתע שימרית פרצה בבכי תמרורים, ודי לא ידעתי מה לעשות.  ידעתי
שואב צריך לבוא (אה כן, יואב הוא כבאי בתחנה בפתח תקווה) ואז
באמת נפתחה דלת המעלית.  יואב ועוד שני בחורים עם ציוד חילוץ
עמדו ונעצו בנו מבט כדי לראות אם הכל בסדר.  שימרית קמה
והפליקה לי את הסטירה של חיי.  לאחר מכן פנתה אל יואב ואמרה לו
"מקווה שתאהב את זרנוק הכיבוי של ארז", ורצה בבכי אל דירתה.
כולם היו בשוק ואז אדון יגל בא וטלטל את יואב.
"זה נכון ?  אה, יא חתיכת אפס, זה נכון?!!  פשוט בנים גידלתי
והתרוממתי"
יגל ירק בפני בנו ונעל את דלת ביתו ובשלב זה שני הכבאים הבינו
שהם צריכים להשאיר אותי עם יואב לבד.
"תראה יואב, הייתי חייב לספר לשימרית ואבא שלך שמע את זה
במקרה"...
יואב קטע אותי.
"אתה בסדר?", שאל.
הנהנתי בראשי ואז יואב נשק אותי ברכות וזיפיו נצמדו אל זיפיי
והוא אמר:
"אהבה היא כמו ריצת אתלטיקה, תמיד יש בה משוכות."
משם חזרנו אל ביתי ולא שמעתי משימרית עד היום, ויואב, דרך אגב,
ניתק קשר עם אביו אבל אנחנו ביחד בדירה שכורה ברחובות הוא כבאי
ואני מדריך צלילה כך שהסקס מעולה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רציתי לבנות גשר
לניו-יורק אבל
אני לא מכיר את
הדרך

-מחפש מפה


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/9/03 14:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניר מאלבוגט

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה