|
מסוגר במעונו
אל מול חלון ישן
משקיף לרחוב ריק
ומכוניות חולפות
מילים אינן קולחות
ספרים מעלים אבק
עשן מתמר
מאפרות גודשות כנן
וכל מבט הזמנה
לחיים אחרים
שיקחו אותו מכאן
כל חיוך תקווה, למחשבה
ונערה ארוכת שיער
חיוורת פנים
הוזה אותו לעיתים
הוא לעולם לא ידע
מעלה אבק במעונו
אל מול חיים שלא חולפים
שיחות רכבת בטלות
ולימודים עתידיים
לוגם קפה לאיטו
וחניה שמתפנה
(נכתב לרקע ניק דרייק, שהחדיר בי קצת קיטש ישן וטוב) |
|
|
-אבאש'ך ערומקו!
נכון? תמסור לו
ד"ש! כמה זמן לא
ראיתי אותו!
-סליחה, אני
מכיר אותך
מאיפושהו?
-מאוסם! אני
התינוק של
הבמבה, הייתי עם
אבא שלך בסדיר.
אפרוח ורוד מציג
את אחד המקרים
היותר הזויים
בהם יצא לו
להיתקל השנה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.