גבעולים אפורים בתוך אגרטל סדוק
עומד על שולחן חסר רגל, מועד ליפול
יושבת לי על הספה, רגליים על אותו שולחן
תוהה מתי תעוף לה הציפור
זאת שכלואה בתוכי.
כחול שקט הוא צבע היום
מזכיר לי ים ללא גלים,
אך הגלים בנפשי נוגעים בשמיים
ומתנפצים להם שם למעלה בין העננים
ובלילות שוב עולות המחשבות
והדמעות שוב זורמות
ושוב אני תוהה מתי תעוף לה הציפור
זאת שכלואה בתוכי.
השמש מתפרצת לחדרי
בחוצפתה מחייכת אלי
כאילו מנסה לעודד אותי
שהנה יום חדש החל ועוד יהיה טוב.
אבל מי בכלל מקשיב לה
בשעה מוקדמת זו.
את השעון האדום הזה
כבר ניפצתי מזמן
בעולם שלי אין שעות, דקות, ואפילו לא שניות.
אני פשוט נחה לי בספה
ותוהה מתי תעוף לה הציפור
זאת שכלואה בתוכי.

2-7-1994