אבק המדבר כולא
בסורג אוורירי את עינייך
חושף קצות חיישנים
של נפשך,
טורף שפת
אהובייך.

חולות המדבר רכים כחלום
נודדים עם רוח דרום
מתרפקים אל אבני מדרכה
שנשקו נעלייך
סופגים אגלי הדמעה
שנשרו משתיקת הסלעים
של הרייך

חולות לבנים מותכים
בכבשן השנים
מתגבשים לזכוכית
מזהירים כבדולח
שולחים קרן אור
אל פנייך.

חולות נודדים מחוללים  
בתנועות עגולות
בין כתלי אותיות רבועות
פתוחות אלייך כפה
סוגרות מפנייך כסמך
מבטן דוקר ככפור
עיניהן זוכרות בחום
עם ליל ישקעו ענוגי התנועה
בתלמייך.

סכין של חול
יקרע סדק בשער נעול
לאויר ממאה הרוחות
שינשב בכל משעולייך
ויפער פתחי הלב
ההולם את הד צעדייך.



מתוך הספר: בירושלים אין רחוב ראשי