עדיין לבושה בבגדים שנועדו לעיניו של בחור מסוים, עליי לספוג
את מבטיו של כל גבר שעובר ברחוב. כולי מלאה חול, מזיעה, די
מתוסכלת, בטח שלא מסופקת, והרכב שלי התקלקל. הוא עכשיו בתיקון,
אבל אני די בטוחה שזה הסוף. לעזאזל, אהבתי את הרכב הזה. יהיה
כל-כך קשה למצוא אחד חדש. בכל מקרה, עכשיו אני צריכה לקחת
אוטובוס. אני חושבת שמגיע לי לפצות את עצמי במקלחת קרה בבית.

בתחנת האוטובוס יושב חייל. אני מרגישה את המבטים שלו על החזה
שלי. אני לא מעזה להסתכל עליו. אני לא רוצה להביך אף אחד
מאיתנו. כשהאוטובוס מגיע אני נותנת לו לעלות קודם כדי שאוכל
לראות איך הוא נראה. מאחור הוא נראה לא רע, אם מתעלמים מהמדים
המזעזעים והתסרוקת המבולגנת. "לפחות אין לו נשק", אני אומרת
לעצמי. האוטובוס מפוצץ באנשים, כך ששנינו נאלצים לעמוד, ועכשיו
אני יכולה לראות אותו טוב מאוד. איכשהו אני לא מפנה אוטומטית
את המבט שלי הצידה כשהוא מסתכל אלי בחזרה. אז אני מתחילה
לחשוב... די מתוסכלת... בטח שלא מסופקת... אולי יש פיתרון.

המחשבות בראש רצות. כמו מתחרות אחת עם השנייה. אני יודעת מה
אני צריכה לעשות, אך הפחד מהדחייה מתחיל לחלחל. אירועי הלילה
שעבר מהדהדים בראשי. אני לא רוצה שוב להרגיש לא רצויה...
אבל כשאני עוצרת לרגע את המחשבות ופשוט מסתכלת עליו, אני יודעת
שאין לי מה להפסיד. אני מחייכת אליו. הוא מחייך בחזרה.

כשהאוטובוס מתקרב לתחנה שלי אני מתקרבת לכיוון הדלת, ואז
מחזירה את מבטי אליו. העובדה שהוא עדיין מביט בי מתפרשת אצלי
כסימן ברור. אני מסמנת לו בעזרת הטיית ראש קטנה לרדת אתי
מהאוטובוס. הוא נענה. אני הולכת לכיוון הבית. הוא מאחורי. אף
מלה.

במעלית אני כבר מתחילה לחשוב שאולי זה לא רעיון טוב. אני
מסתכלת על המספרים המתחלפים של הקומות ואומרת לעצמי שאם אני
רוצה להתחרט כדאי לעשות את זה בקרוב. דלת המעלית הנפתחת מבשרת
לי שמאוחר מדי להתחרט. "ואת יודעת שאת צריכה את זה" קול קטן
אומר לי בראש. אז אני יוצאת מהמעלית. הוא מאחורי.

בבית אני מפעילה את המאוורר ומוזגת לשנינו מים עם קרח. אף מלה.
עכשיו השתיקה קצת פחות נעימה. פתאום אני נזכרת. העובדה שיש לי
אורח לא אומרת שכבר לא מגיעה לי מקלחת קרה. אני הולכת אל חדר
האמבטיה. הוא מאחורי. מפעילה את המים. מפזרת את השיער. מסתכלת
לו בעיניים בפעם הראשונה מאז שירדנו מהאוטובוס. הוא מתחיל
לפתוח את הכפתורים שלו, וכבר אין לי שום ספקות. אני מתפשטת,
ונכנסת למקלחת. המים הקרים מלטפים את גופי ומגבירים את
ההתרגשות. אני מרגישה את קצב הלב שלי מתגבר. הוא מאחורי.
מלטף.

הגעתי לשיאים חדשים. ואין ספק שלמדתי כמה דברים חדשים. וכבר לא
הייתי מתוסכלת. זה מדהים מה שמגע עם זר מקרי יכול לעשות
לביטחון העצמי. פתאום הרגשתי שוב מיוחדת ורצויה. הוא בדיוק עמד
לצאת מהמקלחת כשהסתובבתי אליו וביקשתי שיסבן לי את הגב. "אם את
צריכה זיון, מתוקה, את זה את תמיד יכולה למצוא. אבל אם את רוצה
שיסבנו לך את הגב... את זה תוכלי למצוא רק אצל מישהו שיישאר."

אמר - והלך.