ואין לי כבר אוויר לנשום לכיוונכם
ואין לי כבר דמעות להזיל בגללכם
ואין לי כבר כוח לנסות להתמודד
ואין לי כבר סיבה להבין איך זה עובד.
אני שוכבת פה לבד בחשיכה ואין מושיע
אין מי שילטף, שיחבק ושירגיע.
יש לי רק אותי כאן, ואני כה חלשה
מחבקת את עצמי, מתבוססת בבושה.
ואין לי כבר לאן לברוח והיכן להסתתר
ואין לי כבר כיצד לשכוח, לנסות להתגבר.
אתם חונקים אותי לאט לאט, שלב אחר שלב
לוחצים לי על הבטן ומכים אותי בגב
לא נותנים לי לתפקד, להחליט לבד לחשוב
לא חושבים על לפרגן ולא זוכרים איך לאהוב.
ואין לי כבר שום אופי, ערכים או עקרונות
ואין לי כבר תקווה בכלום, ואין לי אמונות
את כל מה שהיה לי גזלתם מידיי
החרבתם כל חלקה טובה, כל אושר בחיי.
והכל כי לא יצאתי בדיוק כמו שרציתם
היו לי כמה רצונות שונים משקיוויתם
ואין לי כבר רצון להסביר לכם דבר
ואין לי כבר שום דחף להשיב מה שנגמר
ואין לי כבר שמחה שזרמה בי כמו מים
ואין לי כבר טיפת ניצוץ בעיניים.
לא מוכנה אתכם לשמוע, לא רוצה אתכם לראות
אתם עושים לי את המוות ומכריחים אותי לחיות.
מצוטטים ללב ומחטטים ברגשות
מרוקנים לי את הנפש ומוחקים את התחושות
ובטוחים שניצחתם כי גופי עדיין כאן...
ואין לי בשביל מה לומר שמתתי מזמן.
... |