[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מרי בלדי
/
הקיץ ההוא

חורף. תמיד אהבתי חורף. להרגיש את הקור מבפנים. אנשים רבים
קובעים מהי העונה האהובה עליהם עפ"י העונה בה נולדו - אם כך,
דומני שהעונה האהובה עליי אמורה להיות סתיו. שטויות! איני
יכולה לומר שהסתיו לא מביא לי אסוציאציה של חורף, אבל הוא
בהחלט לא החביב עליי מבין הארבעה. חורף זו תקופה קסומה. אותה
תקופה שתמד גרמה לי להרגיש שונה. לפעמים, סתם בשביל הכיף,
הייתי יוצאת החוצה, כשבחוץ לא יותר מ-15 מעלות, בלי מטריה,
ומטיילת. מדמיינת לי נופים קסומים שראיתי רק פעם בחיים. את
הנופים האלה ראיתי רק בביקורי האחרון בשוויץ, כשטיפסתי (או
נסעתי ברכבל) על הרי האלפים, לפסגתו המושלגת בהחלט של הר
הטיטליס. האירוניה היא שזה היה בקיץ האחרון. הקיץ האחרון,
למרות היותו קיץ, הביא עימו את מרבית השינויים שעברתי בעשור
האחרון. אני לא זוכרת שנה או תקופה שבה חלו בי כ"כ הרבה
שינויים. אני מרגישה שבתוך חודשיים נהייתי המישהי שכבר מזמן
למדה לשכוח את עצמה של לפני חודשיים. נהייתי בן-אדם שונה.
ייחסתי לעצמי תכונות אופי שונות, למדתי להתמודד עם מכאובי
החיים בצורה הטובה ביותר. ואולי באיזשהו מובן זה עצוב. אולי
השתיניתי שלא לטובה, אולי זו רק אני ששמה לב לשינוי. אבל הקיץ
הזה היה בשבילי אלוהים. היתה בי תפנית מאד בולטת. אני חשה
שהתבגרתי. ולהתבגר מבחינתי זה לא לראות את העולם בצורה פסימית
ודכאונית, וגם לא להיפך. להתבגר זה לדעת להתמודד עם הרע (שבאמת
נחוץ לפעמים) ועם הטוב, שעל אחת כמה וכמה נחוץ לנו מהיותינו
אנשים עם רצונות ותשוקות, בצורה שהכי טובה לנו. תשמעו, זה באמת
נשמע רע. זה נשמע כאילו הפכתי להיות אנוכית, אבל זו לא היתה
כוונת המשורר. אנוכיות היא תכונת-אופי שמיידית כולנו מפרשים
אותה כמשהו שלילי. והיא שלילית, אין ספק, בהרבה מובנים. אבל זו
גם מסקנה שיישמתי, ולכן סימכו עליי שאני מדברת ממעט הניסיון
שכבר היה לי (ולא היה לי הרבה). לא סתם אלוהים בורא את האנשים
אנוכיים בצורה כזאת או אחרת. האנוכיות באה כדי להגן על עצמינו
מפני מצבים שבהם כדאי ואפילו מומלץ לנו לשים את עצמינו בסדר
העדיפויות הראשון, שאם לא, אנחנו גם נהיה אלה שניפגע. אנוכיות
זה לעשות את מה שטוב לך ברגע שבו לא טוב לך. אנוכיות זה לשים
את האושר שלך על חשבון אושרו של האחר, ושוב, בהרבה מובנים אין
לה מקום בעולם. אבל למה אני בכלל מציינת את כל זה? כי אולי
בפעם הראשונה בחיים שלי נוכחתי להבין (לא שנתקלתי) עד כמה היא
חשובה במצבים מסויימים. ובלי שום הסתייגויות ניקח את הדוגמא
הקיצונית ביותר ובין היתר הרלוונטית ביותר; כשבת אומרת לא לבן,
זו אנוכיות. היא שמה את טובתה על פני טובתו. וככה זה בדיוק
צריך להיות. אז כשם שאנו אנשים עם הרבה רצונות, פנטזיות
ותשוקות, עלינו לדעת לממשם בדרך כזו שלא תפגע ברצון אחר שלנו
(בחיי שאני מזכירה לעצמי את תופעת ה"התנגשויות בזכויות האדם
והאזרח"), ויותר חשוב, לא תגרום לנו למעשה שלא נרגיש בו נוח.
כן, אני בהחלט חשה שהתבגרתי. אני חושבת אחרת, מפעילה שיקול-דעת
שונה ובעיקר רואה את החברים שלי באור שונה לגמרי. והאנשים שאני
קוראת להם חברים ומתכוונת לכך הם באמת לא רבים. בקיץ האחרון
הבנתי את זה. החברים הרחוקים שלי (פיזית) עזרו לי. הם היו
חבורה של 34 בני-נוער, שהקשר אליהם היה קשר מאד רופף בהתחלה,
אבל אני יכולה להיות בטוחה שהם אולי 34 החברים הכי טובים שלי.
והם הצליחו בהחלט לפתוח אצלי קו מחשבה נוסף, של קריטריון נוסף
בבחירת החברים שלי. כן, ידוע שאני לא אוהבת אנשים צבועים.
אנשים כאלה אוטומטית לא נכנסים למעגל החברים שלי, וכך גם לא
אנשים לא אמינים, וכך גם אנשים אנוכיים יתר על מידה, וכך גם
אנשים מתנשאים. אני יודעת שאני ביקורתית, ואיבדתי כבר את
"מיטב" חבריי הטובים בגלל שהם היו שייכים להנ"ל. או שהם איבדו
אותי, תלוי איך מסתכלים על זה. אבל למרות המכאוב, אני למדתי
שלא הכל בחיים הוא שחור ולבן, ואפשר תמיד להגיע לעמק השווה.
קשה לי להתקרב לאנשים, ואולי זה תוצאה של נשכחות העבר, וחברים
שלא כ"כ היו חברים בעת ההיא. אבל כן למדתי שהחברים האמיתיים
שלך הם לאו דווקא החברים שיצא לך לפתח עימם שיחה אינטלקטואלית
ורצינית והם לאו דווקא אלה שמתקשרים כל יום. החברים האמיתיים
שלי הם אותם החברים שגם אם אני לא מדברת איתם, אני חושבת עליהם
המון. מחכה לרגע שניפגש ונעביר את הזמן ביחד. אותם החברים שאני
מתרגשת כ"כ לראות. בשבילי הם אותם ה-34, שנמצאים בזיכרון שלי
תמיד.
אני רואה את הכל אחרת, אני חיה את ההווה ורק את הווה, לא נותנת
למכאובי העבר לגרום לי לשקוע בדיכאון, אלא נותנת להם לשקוע הם
בעצמם.
אבל החורף. ממש תענוג. העונה הכי רומנטית שיש. השלג בחוץ
והערפל הם שגורמים לחורף להיות כ"כ רגוע ושלו. כ"כ שונה מהקיץ,
כ"כ אחר. הלוואי שהחורף הפעם לא יהיה אחר. הלוואי והוא יעבור
עליי כמו הקיץ. התקופה היותר יפה בחיים שלי.

Smile, without a reason why... Love, as if you were a
child. Smile, no matter what they tell you. Don't listen to
a word they say 'cos life is beautiful that way:)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואני לתומי
חשבתי שכל סלוגן
הטומן בחובו את
השם בועז רימר
מאושר
אוטומטית.







הנכדה לומדת
בדרך הקשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/9/03 16:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מרי בלדי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה