אברהם שיין / הפעמון |
אוושות ילדותנו בינות לצפצפות
ערוגות עמוסות ילקוטי זיכרונות
רוויות במשפך הזמן,
פרפרים אדומים מנגנים בתווך,
הפעמון בישר חושחשי אהבתנו
הצפרדעים משדרות אגדות
בצופן נצחי.
בין השערים לא מזדקן העת,
רק הדקלים זועקים את השנים.
עצי נגע בעצך - בני.
נכתב על שכון המזרח
בית -ספר רמז,1974
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|